חוק (אי) השוויון בנטל

מאת: עו"ד תומר נאור, המחלקה המשפטית, התנועה לאיכות השלטון

"השוויון בנטל" – זה השם שנבחר לאחד החוקים הכי לא שוויוניים שנחקקו מאז תולדות המדינה. חוק שרומס ברגל גסה את זכויות היסוד של מיליוני ישראלים, שמנציח את אי השוויון, במקום לפתור אחת ולתמיד את אחת הסוגיות הכאובות בדברי הימים של מדינת ישראל.

לו הייתי היום אחד ממנהיגי הקהילה החרדית במדינת ישראל, הייתי מבקש לקבוע את י' באדר כיום ניצחונה הגדול של היהדות החרדית. היום בו ישראל ה"יהודית דמוקרטית", הפלורליסטית, הציונית, ירדה על ברכיה ובאבחת חוק קיבעה אבחנה חותכת בין אדם לאדם, בין דם לדם, ובין יהדות "נכונה", ליהדות נכונה קצת פחות. 

החל מסוף החודש, נכנס לתקופה המכונה בחוק "תקופת הסתגלות", בה אמור הציבור החילוני והדתי לאומי בישראל להסתגל לרעיון שהנה- שוב עבדו עליו. תקופה שבה אמורות הנשים המשרתות להסתגל לעובדה שבעוד 60,000 תלמידי ישיבות צפויים ללכת הביתה החל מסוף החודש הקרוב, אורך השירות שלהן צפוי להתארך ב-4 חודשים נוספים. תקופה שבה אמורים תלמידי התיכון להסתגל לרעיון שבעודם מכינים את עצמם לשירות צבאי בגיל 18-21, יושב בן גילם תלמיד הישיבה ומכין את עצמו לשנים נוספות של לימוד בישיבה באותו הזמן. תקופה בה אמורים ספורטאים מצטיינים, אמנים ואנשי רוח חילונים בגיל גיוס, להסתגל לרעיון שבעוד הם נאבקים על הכרתו של הצבא בכך שאומנותם היא, ובכן, אומנותם, יקבל הצעיר החרדי שתורתו היא אומנותו את האפשרות הקלילה לבחור בשירות אזרחי, מקוצר, בגיל 21 – וגם זה רק במקרה קיצוני.

אכן, לא מעט גזירות שהציבור החילוני והדתי לאומי צריך להסתגל אליהם. טוב שנקבעה בחוק תקופת הסתגלות. חברי ועדת שקד מספרים לנו שבעוד 3 שנים צפוי לעלות דרסטית אחוז גיוס החרדים, ולעמוד ביעדי הגיוס שתציב הממשלה. הם רק מצניעים את העובדה שחוק שקד יצר הגדרה חדשה של מהו חרדי, כשקבע כי תחת הגדרה זו ייכנס כל "מי שלמד בין גיל 14-18 שנתיים לפחות" במוסד חינוך חרדי המוכר בחוק. הבנתם נכון, גם נער חרדי שיצא בשאלה בגיל 16, ועשה תשובה כשהחליט להתגייס – ייחשב חרדי לעניין זה. ותסמכו על ח"כ גפני וחבריו, שמן הסתם ישבו באותה ממשלה עתידית, שהם ידעו למצוא את אותו בחור ולהכניסו לסטטיסטיקה שלהם. וזאת מבלי לדבר על אלפי בני הציונות הדתית החרד"לית שכבר כיום משמשים את רשויות הצבא במשחקי הנתונים המופצים לתקשורת.

וחמורות מכל אלו, ולו רק משום העובדה שבצל הפגיעות הקשות בשוויון, חולף מהלך זה מתחת לרדאר הציבורי, הן המילים הבאות: "נוכח ההכרה שבחשיבות לימוד התורה". מדינת ישראל, שהיא כזכור, מדינת העם היהודי, בוחרת להכיר בחוק בחשיבות שבלימוד התורה – ונוכח הכרה זו פוטרת בכל שנה מגיוס 2,100 "מתמידים"- 300 תלמידי ישיבות גבוהות, ו-1,800 חרדים. אינני חולק על כך, זוהי החלטה על בניית סולם ערכים ציבורי שאכן מקומה בידי המחוקק. אבל, ופה עולה שאלה מעניינת, האם לימוד התורה של אלו טוב יותר משל אלו הלומדים בישיבות השייכות לזרמים אחרים ביהדות? באם החליטה מדינת ישראל להכיר בלמוד התורה כערך עליון הקודם לערך השירות בצבא – עליה להעניק את הזכות הנלווית למי שבחר בלימוד התורה כדרכו. גם למי שבחר בבית המדרש החילוני – כל עוד הוא עושה זאת באותה מסגרת הזמן אותה מחייב החוק.

"השוויון בנטל" – זה השם שנבחר לאחד החוקים הכי לא שוויוניים שנחקקו מאז תולדות המדינה. חוק שרומס ברגל גסה את זכויות היסוד של מיליוני ישראלים, שמנציח את אי השוויון, במקום לפתור אחת ולתמיד את אחת הסוגיות הכאובות בדברי הימים של מדינת ישראל. וכמו שאמר כבוד השופט אהרון ברק לפני כמעט עשור:

הפליה באשר ליקר מכל
– החיים עצמם –
היא הקשה שבאפליות.
האדם מוכן ליתן חייו להבטחת מולדתו.
הוא אינו מצפה לכל טובת הנאה מכך.
הוא מצפה רק לכך
שגם אחרים ינהגו כמוהו

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חקיקה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s