אנשי הכיכרות

מאת: אריאל אוסרן, מתמחה בתנועה לאיכות השלטון

עם הגיענו ל-50,000 תומכים בפייסבוק, אנו אופטימיים בהסתכלות קדימה לעבר העתיד. אנחנו מחוזקים מהידיעה שקיים בישראל ציבור גדול, שרק הולך ומתפכח, אשר אינו מוכן לשבת בשקט בזמן שהפוליטיקאים ונבחרי הציבור שלהם נכנעים לדרישותיהם של המאכערים ובעלי ההון המנסים לכופף את ידיהם על מנת לגזור קופונים על חשבון הציבור ולקדם אינטרסים עסקיים ואישיים. 

משפט הולילנד ופסק הדין האמיץ של השופט דוד רוזן הראה עד כמה השחיתות בישראל ממוסדת וחוקית. גורמים בצמרת העסקית, הפוליטית והתקשורתית עדיין חושבים ששחיתות היא חלק מהחיים ושהיא שמן בגלגלי המשק והפוליטיקה. הם עדיין חושבים שהחיים בנויים מנאמנות לחברים, למועדון או לבוס גם כאשר הוא מושחת. אך עם קריסת הפירמידות, חקיקת חוקים כמו חוק הריכוזיות והקול הציבורי שנשמע עתה חזק יותר, נקרעו המסכות מפניהם של החברים באותו "מועדון" אקסקלוסיבי של חברים באליטה הבוזזת של הון-שלטון-עיתון. הציבור סופסוף מבין שהוא סומם זה שנים רבות על ידי הפוליטיקאים וכלי התקשורת, ואומר בקול חזק וברור: "מושחתים – נמאסתם!".

במאמר דעה שפורסם בעיתון ה"ניו יורק טיימס" בסוף השבוע, מנתח העיתונאי האמריקאי תומס פרידמן את היווצרותו של סוג חדש של אופוזיציה במדינות רבות בעולם, אשר בניגוד לאופוזיציה המסורתית שמסורסת באופן קבוע ומתמשך על ידי המשטרים במדינותיהן, מדובר בהתארגנות אזרחית שקוראת למיגור השחיתות ולזכות להיחשב כ"אזרחים" עם זכויות וחובות, ולא ככלי משחק של בעלי ההון או של גורמי כוח חיצוניים.

כך מספר פרידמן מאמרו: "בראיון מפורסם משנת 1995 על נישואיה הכושלים ובגידתו של הנסיך צ'ארלס, ציינה הנסיכה דיאנה כי 'היינו שלושה בנישואים האלה, אז היה קצת צפוף'. אני מוצא את עצמי חושב על הציטוט הזה בזמן האחרון כדי לתאר את הפוליטיקה החדשה שנוצרה על ידי "אנשי הכיכרות" – כל אותם אנשים שנאספים בכיכרות מקהיר לקייב, מאיסטנבול לטהראן ומתוניס למוסקבה הדורשים קול גדול יותר בעיצוב עתידם ולממשל טוב יותר. מנהיגים רבים פתאום מגלים שאנשי הכיכרות האלה הם כמפלגה שלישית שהתפתחה באופן ספונטני ביניהם לבין האופוזיציה המסורתית המאולפת שלהם, וכתוצאה מכך, הפוליטיקה שלהם נהיית קצת צפופה – והרבה יותר מעניינת."

ואכן, אותה "כיכר" עליה מדבר פרידמן אשר משמשת כמקום לכוחות הפוליטיים הללו להתאסף, לשתף פעולה וללחוץ לשינוי – בהחלט משבשת את הפוליטיקה המסורתית. המהפכה האינטרנטית הקנתה לעם את היכולת להיחשף לדברים שלא יכלו לראות בעבר, וכן את הכלים לשתף פעולה ולפעול לשנותם "מלמטה". כמובן שהאינטרנט בכלל והפייסבוק בפרט אינם מספיקים. הם מהווים כלי לשינוי חברתי – לא המטרה. הם הרחובות שמובילות לכיכר, אך לא הכיכר עצמה. עם זאת, הוא משמש ככלי משמעותי לעקוף את הצנזורה של התקשורת המסורתית הנשלטת על ידי "בעלי המאה", ומאפשרת לציבור להיחשף לפניו האמיתיות של השלטון ולעקוב אחר פעולותיו באופן רציף.

פרידמן מסכם שהוא אופטימי מהפעילות של ארגוני החברה האזרחית המפקחים על פעילות השלטונות, והפועלים לשמור על האינטרסים של ציבור "אנשי הכיכרות". ללא אנשי הכיכרות, לא ניתן יהיה להוביל לשינוי וללא חברה אזרחית והשתתפות פוליטית ענפה, שום שינוי לא יכול להחזיק מעמד. אסור לחכות לאותה אליטה מסואבת שתשנה את דרכיה. היא הבעיה – לא הפתרון. השחיתות השיטתית והגזל הציבורי הוא שהביא אותם למעמדם הנוכחי. אז למה שישנו את דרכיהם מרצונם?!

ואנחנו? אנחנו גם אופטימיים בהסתכלות אל עבר העתיד. אנחנו נמשיך להיות כאן על מנת לחשוף ולהציף שחיתויות בכל דרגי השלטון, שילובים בין הון ושלטון, התארגנויות של קרטלים עסקיים ושל גזירות קופונים מקופת הציבור. אנחנו נמשיך להיות כאן ולהיות חלק מאותו קול שזועק נגד השחיתות, הסיאוב והאלימות, ובעד נורמות, אתיקה וטוהר מידות בקרב השלטון בישראל.

===
למאמר הדעה של תומס פרידמן (באנגלית) לחץ/י כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s