השידור הציבורי על שום מה ולמה?

מאת: חן גולדוייץ, מתמחה בתנועה לאיכות השלטון

הכל צפוי והרשות נתונה (לבעיות)

אחד מהדגשים בדמוקרטיה הוא העם, הציבור – ה"דמוס". כתוצאה מכך, השלטון נמצא שם למענו ואמור לספק לו מענה לצרכיו השונים. אחד מהם הוא הצורך בכלי תקשורת, כלומר שידורי רדיו וטלוויזיה מספקי מידע ומהימנים – זוהי מהותו של השידור הציבורי. השידור הציבורי מיועד לציבור, אך (כמו כל דבר במדינה) אינו ניתן בחינם. השירות ניתן לכל אזרח במדינה והוא ממומן על ידי אגרת הטלוויזיה והרדיו השנתית, וכן על ידי שידורי הפרסומות בערוצי הרשות. 

בשנים האחרונות יצא לי להיות בורג קטן ממשפחת רשות השידור הגדולה, כיוון ששידרתי מעת לעת בתוכנית הצעירים של רשת א'. בכל פעם שהגעתי לשם הרגשתי ייצוגיות וממלכתיות שאפפו את המסדרונות והחצרות. אז אולי אני מאלה שנשבים על ידי אווירה, אבל אשים את זה לרגע בצד ואתייחס לצורך של כולנו בשידור ציבורי ראוי וחזק.

מדוע הציבור זקוק מאוד לשידור הציבורי? כולנו מודעים היטב לעובדה שכלי התקשורת המסחריים נמצאים בבעלותם של בעלי ההון ושחלקם מגויסים לפלגים מסוימים בשלטון ולדעותיו בצורה כזו או אחרת. חשוב לנתק כל קשר בין פוליטיקאים ובעלי אינטרסים לבין השידור הציבורי על מנת שהוא יהיה מהימן ומוערך על ידי הציבור, שלמענו הוא קיים, ולא לתעדף את הפוליטיקאים על פני כל דבר אחר ולפנק אותם בסיקור חיובי בכל מחיר.

בעוד שבתוכניות כמו "האח הגדול" יש ציפייה לאחוזי רייטינג גבוהים מלכתחילה, השיקול הזה בתוכניות כמו תוכנית הדוקו "מעברים", שמשודרת בערוץ הראשון, אינו נמצא גבוה בסדר העדיפויות, אלא שלפניו מדורגים שיקולים כמו העשרת הציבור והעברת מידע. אנחנו הציבור לא מרוויחים מהרייטינג ואין לנו צורך בהכרח בתוכניות רוויות רייטינג, כאשר התוכניות ששמות דגש על תוכן ועומק יכולות להועיל לנו יותר.

בנוסף, רשות השידור בערוציה השונים שמה דגש רב על הפן הלאומי בתכנים המשודרים בה גם אם לא מדובר בנושאים אשר מושכים את הציבור. בין השאר יש תוכניות אשר עוסקות בהיסטוריה של השפה העברית, בהיסטוריית האופנה בישראל, במוזיקה ישראלית מתחילת דרכה וכדומה. זאת בניגוד לערוצים המסחריים בישראל, אשר לרוב מייבאים תכנים שידוריים מחוץ לארץ, כגון פורמטים של תוכניות ריאליטי שנוצרו במדינות אירופה ועוברים התאמה לתרבות המקומית או תוכניות אמריקאיות שמגיעות לארץ ולא עוברות שינויים או התאמות.

עם זאת, עלינו לשאול את עצמנו האם רייטינג היא מילה כה גסה? האם הדבקות בממלכתיות בניגוד לרשתות המסחריות צריכה לקרות בכל מחיר, אפילו אם זה כרוך בהפסדים כספיים ומיעוט צופים בערוצי רשות השידור? הרי קיימת האפשרות לאזן בין השניים, בין הרצון לתת דגש למידע ותוכן לבין הרצון לקבל מזה רייטינג.

הבעיה מתחילה כאשר קולות רבים, כאלה שמגיעים גם מתוך רשות השידור עצמה, טוענים שמשרד האוצר מנצל חלק מכספי אגרת הטלוויזיה והרדיו, אשר מיועדת לרשות השידור, למטרות אחרות. כמו כן, ישנן לא מעט טענות בדבר מינויים פוליטיים שרווחים במסדרונות הרשות. טענות נפוצות נוספות הן שהתוכן אינו מעניין ושאחוזי הצפייה בתוכניות המשודרות נמוכים.

חוק רשות השידור

הדברים אמורים להיפתר על ידי החוק החדש, לפיו הוחלט לסגור את רשות השידור ולהקים במקומו גוף חדש לשידור ציבורי אשר יכלול את ערוץ 1, ערוץ ילדים וערוץ בערבית. עוד נקבע בחוק כי האוצר יהיה גוף מסייע בלבד, כאשר הסמכות והאחריות התקציבית תוטל על מנהל רשות השידור, כך שלא צפויה להיות בו התערבות ממשלתית או לחצים מטעם בעלי אינטרסים שונים. ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), שעמדה בראש הוועדה אשר גיבשה את החוק, אמרה לאחר העברתה במליאת הכנסת: "הכנסנו את כל מקדמי הבטיחות כדי לדאוג שהפוליטיקאים לא יהיו חלק מהשידור הציבורי, כי זה לא מקומם".

בינתיים עוד לא הגיעה לסיומה דרכה של רשות השידור הנוכחית והעובדים בה ימשיכו לעבוד כרגיל, לפחות עד הקמתה של רשות השידור הציבורית החדשה. אז נכון שאני בן-אדם של אנשים, אבל למרות שקרוב ל-1,800 עובדי הרשות יאבדו את עבודתם בעוד מספר חודשים, ההתייחסות לחוק החדש צריכה להיות כאל צעד משמעותי בכיוון הנכון. מדובר בשינוי מרענן בתחושה הכללית בנושא, אשר מצהירה שגוף ציבורי צריך להתנהל לטובת הציבור ולא רק לטובת עובדיו ובעליו.

אני חושבת שעם כמה שזה עצוב ברמת העובדים ברשות הנוכחית, חשוב גם לראות את התמונה הכללית. למרות שאי אפשר כרגע לדעת מה בדיוק יהיה אופייה וטיבה של זו החדשה, אפשר להאמין שהיא תכלול שידור ציבורי שישאף להיות נקי מכל כתם או השפעה פוליטית כאלו ואחרים. אתם מוזמנים להחזיק איתי אצבעות שהשאיפה הזו אכן תתממש בדמות רשות השידור הציבורית החדשה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על השידור הציבורי על שום מה ולמה?

  1. פינגבאק: לחופש העיתונות נגמר הדיו | בלוג איכות השלטון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s