לא רוזן אלא מלך

מאת: עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון

גזר דינו של אהוד אולמרט תפס את מקומו הראוי בפנתיאון המשפט הישראלי מיד עם הקראתו, הן בשל איכותו המקצועית, הן בשל הרטוריקה שלו והן בשל השפעתו הציבורית מרחיקת הלכת. אולם, עוד בטרם יבשה הדיו עלי גזר הדין, החל להישמע קול רטנוני בתקשורת, מפיהם של שלל עורכי דין, שופטים לשעבר ויועצי תקשורת למיניהם. חמורי סבר הם התייצבו מול מצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים והכריזו: גזר הדין לא יעמוד במבחן בית המשפט העליון. 

ומדוע יצא קצפם של דוברים אלו? האם חוש הצדק שלהם מתקומם לנוכח עיוות דין גלוי? הייתכן שבלהטו להרשיע את מר אולמרט שגה השופט רוזן שגיאה משפטית אשר אינה יכולה לעמוד? לא ולא. ריחו של גזר הדין הבאיש באפיהם האנינים של דוברים אלו מסיבה אחרת לחלוטין. "המילים שאמר השופט הן חמורות מאוד ", התלונן אחד. "אין זה ראוי" הכריזה אחרת.

אכן, השופט רוזן כותב בגזר הדין דברים נכוחים – "עובד הציבור המקבל שוחד הינו בבחינת בוגד, איש מעל המנצל תפקידו למען גריפת כספים לכיסו או קבלת טובות הנאה אחרות לרשותו" אומר השופט רוזן. "נותן השוחד הינו איש מושחת ומשחית" הוא ממשיך ואומר, ו"מקבלי השוחד מעוררים יחס של תיעוב ובכוחם להשניא ולהמאיס מוסדות המדינה על הציבור".

על אף שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר אמיתות מילים אלו, נראה כי החלטתו של השופט רוזן לנטוש את שפת האנדרסטייטמנט, "הפיוט" וה"ליריקה" שאחזה בפסקי הדין ולבכר תחתיה את השפה המדוברת והישירה, אינה מתקבלת על דעת האליטה המעודנת. אמירותיהם אלו של אותם דוברים הנן כאחיזת עיניים. כפי שידוע לאותם דוברים, בית המשפט העליון יתערב בגזר הדין, אך ורק אם יגיע למסקנה כי זכותם הבסיסית של הנאשמים להליך הוגן קופחה בצורה משמעותית או אם יסבור כי בגזר הדין נפלה טעות משפטית גלויה וכיוצא באלו מקרים, אשר להערכתי אינם מתקיימים בענייננו.

שופטי העליון לא יתערבו בממצאים שבעובדה שקבע בית המשפט המחוזי ולא בממצאים ביחס למהימנות העדים אשר העידו בפניו. על אחת כמה וכמה יימנעו שופטי העליון מלהתערב בגזר הדין, על רקע "חילוקי דעות אומנותיים" או בשל "פערים סגנוניים בלתי ניתנים לגישור". כלומר, דיבור "דוגרי", מחוספס ובוטה, אינו מהווה עילה להתערבותו של בית המשפט העליון.

בניגוד לרושם שעלול להיווצר כתוצאה מהאזנה תמימה ללהג המעודן שנשמע בתקשורת, גזר הדין שכתב השופט רוזן אינו הפעם הראשונה בה נקטו שופטים בשפה נוקבת לתיאור אנשי ציבור מושחתים ואף לא הפעם הראשונה בה נבחרה דווקא המילה "בוגד" על מנת לתאר את נוטל השוחד. בשנת 1976 מצאה מילה זו את דרכה אל פסק דינו של השופט חיים כהן, בעת שנדחה ערעורו של מקבל השוחד מיכאל צור. בשנת 1978, בעת שדן בערעורו של יורם חייט, התייחס השופט ויתקון לעבירת נטילת השוחד כ"אחת מהעבירות החמורות והמתועבות שבדיני הנפשות, אבי אבות הטומאה שבחיי החברה שלנו". כלומר, אף שלאוזנינו כיום נשמעת לשונו של גזר הדין כיוצאת דופן, הרי שלמעשה לא חידש השופט רוזן דבר, אלא החזיר עטרה ליושנה.

שפתו של גזר הדין אינה צריכה להיות נושא לביקורת, אלא נושא לברכות. סוף סוף נמצא כי לא רק שיש שופטים בתל-אביב, אלא שיש שופטים שמדברים עברית. סוף סוף נמצא שופט שמדבר אל העם בגובה העיניים ולא מעל ראשו. סוף סוף נמצא שופט שמעביר בהחלטותיו מסר ברור, לדלת העם ולמורמים ולנישאים כאחד, בדבר ממאירותה של מחלת השחיתות אשר שלחה גרורות בשלטון, ובדבר הצורך לטפל במחלה זו טיפול שורש דחוף ונמרץ.

אקווה כי שופטי ישראל ילכו בדרכו של השופט רוזן מעתה והלאה ויכתבו אף הם החלטות נחרצות וברורות, בהן ייקרא הילד בשמו. כך, ישוקם אמון הציבור במערכת המשפט, לאחר שנשחק כתוצאה משנים של החלטות רפות, מגומגמות ומשפטיות עד זרא. השופט רוזן, אשר הפגין את האומץ הנדרש מכל לוחם בשחיתות באשר הוא ואשר החזיר עטרה ליושנה, הוכיח כי הוא אינו רוזן כלל, אלא מלך.

פורסם בישראל היום, 18/05/2014

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s