שלטון ואיכות השלטון לקראת הכנסת ה-20

מאת: ד"ר דורון נבות, בי"ס למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה

יש משהו מתעתע במה שהתחולל בישראל בארבע השנים האחרונות בתחום המאבק בשחיתות השלטונית ולמען טוהר המידות של עובדי הציבור ונבחריו. משפט הולילנד – על הרטוריקה והעונשים הכבדים שהטיל השופט רוזן על אולמרט ועל אחרים – יצרו את הרושם כי כיום מערכת אכיפת החוק נלחמת בעוז בבכירים ביותר. גם המרוץ לנשיאות, שהפיל לא מעט חללים פוליטיים, יכול להביא אזרח מן השורה אל המסקנה כי יש דין ויש דיין. תוסיפו על כך את הביקורות התכופות כנגד המאבק בשחיתות שמנהלת לכאורה מערכת התביעה, אותה משמיעים וכותבים בכירים באקדמיה, החברה האזרחית ובתקשורת, כמו חתן פרס ישראל למשפט דניאל פרידמן, והרי לכם כמעט ניצחון של אנשי "כנופיית שלטון החוק". 

אבל הימים בהם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס נלחם בשחיתות בכפפות ברזל חלפו, החשב הכללי ירון זליכה התחלף מזמן, וגם פרקליט המדינה משה לדור, הוא היום "לשעבר" בלבד. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וויינשטיין, הוא עובד ציבור מסוג אחר לגמרי מזה שהיה קודמו בתפקיד, מני מזוז. אם לדבר בצורה מפורשת יותר, בשנתיים האחרונות המאבק המדינתי בשחיתות השלטונית, מאבק בו לשומרי הסף המוסדיים תפקיד מוביל, כמעט נבלם לגמרי עלידי הפוליטיקאים. מה שהיינו עדים לו זה שאריות של המאבק הקודם – "הולילנד" כבר הזכרנו? – ופעולות "קומנדו" של פוליטיקאים חדשים כמו עורך הדין אלדד יניב ועיתונאית דהמרקר שרון שפורר, שפעלו על אפה וחמתה של המערכת הפוליטית, תוך הפגנת תעוזה, נחישות ויצירתיות.

למרבה הצער, ראשהממשלה, בנימין נתניהו, עשה מעט מאוד בתחום המאבק בשחיתות. אמת, העובדה שמעט מאוד נעשה בממשלה האחרונה לא רק בתחום זה הוא חלק מההסבר לכך, אבל חלק נוסף שאין להתעלם ממנו הוא שהאיש ופועלו רק דרדרו את ישראל אל עברי פי פחת. לצערי, לשותפו עד לא מכבר, אביגדור ליברמן, אין רקורד טוב יותר. מירי רגב, דמות בולטת נוספת בשמי הפוליטיקה החדשה שלנו, מתחה ביקורת קשה דווקא על שומרי הסף המוסדיים. צחי הנגבי הצליח לבסס את מעמדו מחדש, חרף העובדה שהורשע בעדות שקר. גדעון סער, מצידו, גם הוא לא תרם תרומה של ממש, אף כי אחד ממוקדי השחיתות בישראל הוא הרשויות המקומיות, ואף כי משרד הפנים, שסער עמד בראשו, אחראי על הנעשה שם. אחרים, בהם דן מרידור, פשוט לא היו בכנסת. מעבר לכך, המסר המרכזי שאנו שומעים ממי שעומד בראש המחנה הלאומי הוא פשטני: מה שצריך זה ממשלה חזקה. עוד כוח. חמור מכך, "הימין" של שנת 2014 נגד בג"צ אקטיביסטי ששומר על זכויות אדם.

הכנסת ה-19. האם תפעל הכנסת הבאה למלחמה בשחיתות השלטונית? צילום: דוברות הכנסת

הכנסת ה-19. האם תפעל הכנסת הבאה להילחם בשחיתות השלטונית? צילום: דוברות הכנסת

האם משהו צפוי להשתנות בעקבות הבחירות הקרובות לכנסת העשרים? הביקורת כלפי איהצדק שבאה לידי ביטוי במחאה החברתית של קיץ 2011, תורגמה לפני שנתיים למהלך אלקטוראלי שלא צלח. המהלכים שלאחר הבחירות לכנסת התשעעשרה הובילו להקמתה של קואליציה מהכושלות ביותר בתולדות ממשלותינו, והיא הגבירה את הייאוש ואת האכזבה שפשו בקרב הציבור לממדים חסריתקדים. לנוכח מצב העניינים העגום שהתפתח לאחרונה, וחוסר היציבות של הממשלות, ישנן שלוש תגובות שצריך לדחות בבואנו להצביע בקלפי. האחת, היא לנסות למלט נפשנו – או פשוט להשתעשע ברעיונות כמו הגירה לברלין והקמת מדינה בגליל. תגובה טבעית, אולי, אבל לא מעשית לרוב המכריע של הציבור, ואם יורשה לי, לא טובה. התגובה השנייה היא להתעלם מההתפתחויות המסוכנות שחלו במדינה, ולהגיד שיורד עלינו גשם של ברכה, או לטעון "כל הפוליטיקאים מושחתים". התגובה השלישית, אולי הגרועה מכול, היא להעניק לממשלה המכהנת עוד עוצמה. להוביל רפורמה לחיזוק המשילות, כאילו שמה שחסר זה כוח, ולא ומנהיגים המחויבים לסדריום מאוזן ושפוי.

התגובה שיש להבנתי לאמץ היא תגובה של מאבק מפוכח למען טוהר המידות ושלטון החוק וכנגד השחיתות השלטונית. גם פוליטיקאים, אם צריך להזכיר, וכנראה צריך להזכיר אמת יסודית זו מעת לעת, זה משהו שמושג, אם הוא אכן מושג, באמצעות פעולה עיקשת של האזרחים ועמידה על המשמר לכל אורך השנה, כל שנה ושנה. בלא מעורבות פעילה לקראת הבחירות וביום הבחירות עצמו של מי שתומך בחופש, בצדק, בהגינות, בשוויון, בצמיחה וברווחה – בשלטון החוק ולא בשלטון האדם על רעהו – לא רק שהמצב הרע שהגענו אליו עלול להימשך, אלא שאנו עלולים להתדרדר בקרוב מאוד אל עבר מקומות שאף אישה ואיש הגונים וסבירים אינם רוצים להגיע אליהם.

לפיכך, אסור להחמיץ את ההזדמנות שנוצרה במערכת הבחירות הנוכחית – גם אם נראה היה שאין שום סיבה לכאורה להקדים את הבחירות. זהו הזמן לקרוא את תמונת המפלגות, להסיק את המסקנות המתבקשות, לדבר עם בנימשפחה, חברות וחברים ומכרים, ולהזכיר להם ולעצמנו שמדינה שפויה זה לא משהו שמקבלים אלא משהו שנאבקים עליו – ביום הבחירות ובין בחירות למשניהן.

===

על הכותב: דורון נבות מרצה בבי"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא סיים את הדוקטורט בשנת 2009 בהנחיית פרופסור מרדכי קרמניצר ופרופסור ירון אזרחי. ספרו "שחיתות פוליטית בישראל" פורסם בשנת 2012 בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, וזכה בפרס הספר המצטיין בעברית שהוענק ע"י האגודה הישראלית למדע המדינה במאי 2013. בשנת 2014 זכה ד"ר נבות באות אומ"ץ על תרומתו למאבק בשחיתות.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s