תלושים מהמציאות: העיוותים בשכר הבכירים במשק

מאת: יאיר שחר, מתמחה בתנועה לאיכות השלטון

דמיינו לעצמכם לרגע שאתם מנהלים עסק קטן. השנה האחרונה היתה מוצלחת מאוד והמשכורת שלכם עלתה. שנה אחר כך החברה איבדה (לא עלינו) עשרות אחוזים משוויה. מה תעשו עם המשכורת שלכם – תעלו אותה משמעותית? סביר להניח שלא, כי לא תוכלו. אבל אם אתם מנהלים בחברות הגדולות של המשק הישראלי – אין מגבלה כזאת, והתוצאה בהתאם. בין אם החברה מצליחה כלכלית או מקרטעת, שכר המנהלים שלה קופץ שנה אחר שנה, ולפעמים גם חודש אחרי חודש

מעבר להקפצת המשכורות האוטומטית באופן חסר הקשר לביצועי החברה, גם הפערים המקובלים היום בין שכר הבכירים לזה של רוב עובדיהם רחבים במיוחד. אם אתם הייתם משתכרים פי 100 ויותר מהעובדים הזוטרים בחברה שלכם, הם היו צריכים לעבוד כמעט בחינם, אחרת לא היתה לכם דרך להשיג סכומים כאלה. אבל כשזה נוגע למנהלי החברות הגדולות, אין קשר לכלל הבסיסי הזה של מגבלות תקציב וקשר לביצועי החברה. למעשה, אין כללים בכלל. הם, בניגוד אליכם, לא צריכים להביא את הכסף מהבית. הוא מגיע ישירות מהכיס של כולנו.

אז איך נראה תלוש משכורת מנותק מהמציאות, מלא בצ'ופרים שמבטיחים מֵעבֶר לשכר בסיסי גבוה במיוחד, שאין שום סיכוי שירד או אפילו יישחק? יש כאלה שמעדכנים את שכרם פעם בשנה באופן אוטומטי (ח"כים, למי ששכח), ואחרים מתמידים עוד יותר, ומעדכנים את שכרם כל רבעון, אפילו כל חודש. כלפי מעלה, כמובן. הקריטריון הוא ההצמדה למדד המחירים לצרכן, רק כאשר הוא עולה. במקרה של ירידת במדד המחירים, השכר חלילה לא ירד בהתאם, אלא יישאר במקומו, עד העלייה הבאה.

השוואה עולמית

העניין הוא שהנורמה הזאת אינה גזירת גורל, וממש לא מתקבלת על הדעת בלא מעט מדינות מפותחות ברחבי העולם. ההצעה שעלתה בישראל להגבלת שכר הבכירים עד פי 50 מהשכר הנמוך בחברה (מי אמר שזה בהכרח שכר המינימום?) לא חריגה במיוחד. מחקר משנת 2004 של אוניברסיטת וורנוויק בקובנטרי, אנגליה, מנתח את היחס בין שכר המנכ"לים במספר מדינות ב-OECD לשכר הממוצע של עובדיהם. אם נצליב את ממצאי המחקר עם נתוני ה-OECD בדבר יחסי השכר הממוצע והמינימום, נגיע ליחס שמייצג פחות או יותר את היחס שבין שכר המנכ"לים לבין שכר המינימום במשק.

Pay Ratio

היחס בין שכר המנכ"לים לשכר הממוצע של עובדיהם במספר מדינות ב-OECD

עתה נתמקד בשלוש מדינות ב-OECD: בריטניה, צרפת וגרמניה. היחס בין שכר המנכ"לים למשתכרים בשכר המינימום בצרפת ובגרמניה הוא 1:30, ובבריטניה – 1:56. בשלושתן קיימים סוגים שונים של מנגנונים המפקחים על הפערים האלה. כל אלה אינם קיימים היום בישראל.

בבריטניה, בעלי המניות בחברה נהנים מהזכות להביע עמדה בנוגע למשכורות העובדים בה, אם כי ההנהלה לא מחויבת לקבל את ההצעה. על רקע זה, הפער הקיים לא עמד ביעדים, ולא נחשב להצלחה בבריטניה. ועדיין, נזכיר, שהפער סביבו מתנהל הדיון הוא 1:56, לא רחוק מהיעד של הצעת החוק בישראל. בצרפת נעשה שימוש במנגנון לא מחייב גם כן, אולם מדיניות המיסוי שונה בעיקר כלפי מוסדות פיננסיים. התוצאה, כאמור, יחס של 1:30 בין המשתכרים שכר מינימום לשכר המנכ"ל.

בגרמניה, שיעורי השכר קרובים לאלה של בריטניה ופערי השכר קטנים במעט מאלה שבצרפת. ההבדל בינה לבין שתי האחרות הוא בחקיקה מחייבת יותר. בעלי מניות יכולים לפקח על שיעורי השכר בחברה, וחשוב יותר מכל לענייננו – החוק מסייע למנוע מצב בו אין קשר בין שיעור שכר הבכירים להישגי החברה. אף אחד לא ימנע מהמנכ"לים רווחים נאים במקרה של הצלחה, אבל אם החברה מציגה ביצועים כושלים, המנהלים לא ימשיכו לקבל משכורות מנופחות בלי סיבה. המשותף לבריטניה, צרפת וגרמניה הוא קודם כל שננקטה פעולה אקטיבית של השלטונות כדי ליצור את הנורמות האלה, מבלי לקבוע תקרת שכר מוחלטת. בישראל, עד היום, לא נקבעו כללים בסיסיים.

חשוב להבהיר, אין מניעה שהעובדים הזוטרים ירוויחו יותר וששכר הבכירים יעלה ביחס דומה. יחד עם זאת, הנתונים הללו מלמדים שלושה לקחים נוספים: הראשון, יש יותר מדרך אחת להימנע מפערי שכר מוגזמים שהקשר בינם לבין ביצועי החברה לא קיים. השני, שסיכול כל ההצעות לשינוי המצב ישמר את המצב הקיים. והשלישי, שהשכר הגבוה ביותר בחברה הוא יחסי למקובל בתוכה, ואינו חייב לחפוף את שכר המינימום במשק באף מהצעות חוק.

ובינתיים בישראל

אז איך זה נראה כאן? דוגמאות ספציפיות מישראל יש לא מעט. למשל, בעקבות סכסוך לאחרונה עם הרשויות האמריקאיות, בנק לאומי הגיע להסדר עם הרשויות בארה"ב שמחייב את הבנק להחזיר סכום ששווה ל-1.4 מיליארד שקלים. מקור ההכנסה של הבנק – אנחנו – יממן את המהלך הזה. ומה עם בכירי הבנק? מנכ"לית הבנק בתקופה הרלוונטית, גליה מאור, גרפה לכיסה 80 מיליון₪ בשכר ובונוסים במקביל לכישלון הבנק שצוין לפני רגע. בימים בהם הבנק עומד לשלם על ההתנהלות שלה, המנכ"לית הנוכחית רקפת רוסקעמינח תקבל שכר של 7 מיליון₪, לא כולל בונוסים, הצמדות ודומיהם. הפער המפלצתי בין המשכורת הזו למשכורת הנמוכה ביותר, בתעריף שכר המינימום הקיים, הוא פי 135(!). הפער מהשכר הממוצע – פי 64 בקירוב. וזה, נזכיר, לפני הבונוסים.

חלק מהאבסורד מהאופן בו מוגנים מנהלי הבנקים בתרחישים כאלה הוא בעוד שהגרמנים מצמידים את שכר הבכירים לביצועיהם, המחוקק הישראלי פועל בדיוק בדרך ההפוכה. לפי החוק הקיים, במקום שמנהלי הבנק יישאו באחריות להתנהלותם, הבנק סופג את ההפסד הכספי ואילו הם מוגנים מסנקציות אישיות. וכאשר הבנק מפסיד כסף ועדיין מפנק את מנהליו במשכורות ובונוסים גבוהים במיוחד, מי שמשלם את הקנס של לאומי לאמריקאים הם החוסכים. כלומר, האחריות מתגלגלת למי שבפועל בכלל לא היה שותף לכישלון – הציבור.

פוסט זה לא קורא להשוואת שכר מוחלטת. זה לא המצב במדינות שהשוויתי לישראל, ובכל זאת הפערים שפויים ולא מנקרי עיניים. הקריאה היא לשים סוף לחזירות, ובעיקר הפסקת הניתוק בין המנכ"לים לעובדים הזוטרים, ובין שכרם לביצועי החברה. ודאי כאשר בגופים כמו בנקים, קרנות פנסיה חברות ביטוח וחברות אחרות, השכר הזה נובע ישירות מהשקעת חסכונות של האזרח הפשוט. אותו עובד שמרוויח פי 135 פחות מהמנכ"לית שלו, או אף גרוע מכך, למעשה מממן בפועל חלק מסכומי העתק שהחברה מוציאה על משכורות המנכ"לים שלה. מה שמקומם הוא לא רק המצב הקיים, אלא שיש כמה וכמה דרכים לשנות אותו ואף אחת לא מאומצת. זה אפשרי ורק צריך לרצות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s