מי שלא יצביע – לא ישפיע

מאת: מרים זינגרמן, מנהלת מחלקת גיוס חברים, התנועה לאיכות השלטון

בבחירות שנערכו ב2006 יצאנו לקלפיות לעודד אנשים לבחור, להעניק מידע, ולהחתים על עצומות לשם הגברת המודעות לשלטון איכותי יותר, דמוקרטיה נקייה יותר ושיפורה של תרבות השלטון בישראל. אם תשאלו אותי, השפעת הנוכחות בקלפיות עשתה הבדל משמעותי בתהליך קבלת ההחלטה במי לבחור. עצם קבלת המידע, חידוד הנקודות, והעלאת החשיבות של הבחירה עשתה את שלה בהינף יד. התגובות היו שונות – חלקן מאוד מעודדות וחלקן פסימיות מלוות בטענות של: "אוי מה זה יעזור כבר?" אבל לחלוטין עלתה תחושה שישנה חשיבות בהסברה ובהגברת המודעות כי לציבור ישנו כוח מאוד חזק בקביעת הדמוקרטיה. אולי הציבור פחות מודע לכוח שלו – וזה חבל. אבל הוא טמון בכל אחד ואחת מאתנו. 

תקנו אותי אם אני טועה אבל לדעתי זכות הבחירה הינה אחת מזכויות האזרח החשובות ביותר במדינה דמוקרטית. זו הזדמנות ייחודית לכל פרט להשפיע על עיצוב פניה של המדינה לארבעת השנים הבאות (טוב, אם נהיה כנים – איכשהוא לאחרונה זה בדרך כלל פחות…) גם אם בשגרה הבוחר אינו פעיל פוליטית ו/או חברתית הרי שכל קול משפיע על דמותה של מדינת ישראל.

ומי שלא יצביע לא ישפיע כי זו לא רק זכות אלא זו חובה אזרחית.

מקומם אותי שישנם אנשים שאומרים שהם לא בטוחים שילכו להצביע מסיבות שונות, ולעיתים אף בלתי מוצדקות. הטענה השכיחה ביותר שיצא לי לשמוע היא שאין מועמד ראוי ולכן אין טעם להצביע, והרי זו טענה חסרת בסיס, כי הרי ברור שישנם תחומים שבהם המועמדים נבדלים זה מזה. גם אם יש תחומים שבהם המצעים שלהם דומים, לא ייתכן שאף מועמד לא ידבר אל ליבו של בוחר זה או אחר. יש לבחור במי שמאמינים שיעשה הכי הרבה שינוי. בנוסף לכך תמיד כשיש יותר מאפשרות אחת העומדת בפני הבוחר, הרי שלבטח ישנה אפשרות שהיא הכי מועדפת עליו, גם אם היא האלטרנטיבה הכי פחות גרועה. לפיכך, לכל אדם בהכרח יש נטיית לב כלפי אחד מהמועמדים, ולו רק על דרך האלימינציה, קרי את מי בוודאות לא הייתי רוצה לראות בממשלה.

דרוש מנדט לשלטון נקי. רלוונטי היום בדיוק כמו ב2006

אחת הדילמות המרכזיות העומדות מול הבוחר היא ההחלטה. הן ההחלטה במי לבחור והן הזיקה או חוסר הזיקה למועמד או מפלגה נובע בעיקר עם איזו קבוצה חברתית ו/או פוליטית הבוחר מזדהה יותר. והרי שיש מולנו דילמה שאפשר לפתור אותה ע"י אחת התיאוריות מעולם תורת המשחקים: בחירה לפי הרציונל. הבוחר ניצב בפני שפע של מידע שמגיע ממקורות שונים, רשתות חברתיות, תעמולת בחירות, חוגי בית, שמועות מפה לאוזן וכהנה וכהנה, הבוחר נאלץ לעשות אלימינציה והשוואה מכל שלל האופציות שעומדות לפניו, ועל בסיס שיקולי עלות/תועלת לבחור בחלופה שתמקסם את האינטרס שלו.

לפי גישה זו אפשר לצמצם את ההחלטה למשוואה פשוטה מאוד: מפלגה א' נמצאת בשלטון ומולה מתמודדת מפלגה ב' או ג' או ד'. אם התועלת מניצחונה של מפלגה א' תהיה חיובית או גבוהה מהתועלת שתנבע מניצחונה של מפלגה ב' או ג' או ד' – יצביע הבוחר הרציונלי למפלגה א' – וההיפך הוא הנכון. ככל שההבדל בין המפלגות גדול יותר, כך התועלת שתצמח מההצבעה תהיה גדולה יותר.

פשוט לא?

אבל בואו נלך רגע לבוחר שאינו חושב רציונאלית אלא פועל לפי האינטואיציה, ובוחר לפי מה שהלב אומר. הרי שכמות הזמן שהבוחר הרציונלי משקיע היא כה עצומה שזה אפילו לא מתקרב לזמן ההליכה לקלפי ולפעולת ההצבעה עצמה. ולכן מי שהולך לפי האינטואיציה יבחר באופציה שהכי מדברת אל ליבו, אל דרך חייו, ואל השקפותיו.

מחד גיסא מי שבוחר לפי הרציונל טוב הדבר ויפה הוא, אולם אין הוא לוקח בחשבון או שמא שוכח שמה שמשפיע לא פחות על ההחלטה הינו הלחץ החברתי או ההשפעה החברתית בקבוצה בה נמצא. תרצו או לא תרצו, שייכות חברתית משפיעה באופן תת מודע על החלטות רבות שהאדם מבצע ביום יום. ומאידך גיסא הבוחר לפי האינטואיציה לא תמיד חושב לעומק על יתרונות ו/או חסרונות של מפלגה זו או אחרת מצב שנובע עקב בורות פוליטית, ולפיכך ההחלטה עלולה להיות שגויה ואינה תואמת את אורך חייו ואת דעותיו האמתיות.

עד כאן יופי.

אבל מה בפועל? הבוחר עומד בפני שלל אופציות, אוסף את כל המידע הנחוץ, מנתח את הנתונים לעומקם, או שלא ובוחר את האופציה שהכי נראית לו מתאימה. לעיתים, הוא מחליט לבד ולעיתים מושפע מדעת הקבוצה החברתית בה נמצא ומגבש לו גם דעה חלופית למקרה וישנה את דעתו, שכן חלופה הינה פעולה אינטואיטיבית לשיקולי עלות מול תועלת, ובכך יוצא הבוחר לדרכו לקלפי. ואין זה משנה כלל וכלל כיצד מתקבלת ההחלטה בין אם כהחלטה קבוצתית או אישית או החלטה שנובעת מרציונל או אינטואיציה. העיקר להצביע ולהשפיע.

ואין אפילו מדובר במצב של קבלת החלטה בתנאי של אי וודאות, הרי יודע הבוחר את הסטטיסטיקות לניצחון, ויודע את ההסתברות פחות או יותר לתוצאות. ההחלטה הכי טובה היא כאשר היא מבוססת על דעה אישית, השקפת עולם והתחברות למה שהמועמד או המפלגה מציעים. אל תבזבזו את ההזדמנות להשפיע גם אם ההחלטה אינה אופטימאלית מבחינתכם.

הטענה היחידה שעוד איכשהוא יכולה להיתפס כמוצדקת היא אי-בקיאות, והאמת שגם במקרה כזה כמעט אף פעם לא מאוחר מידי להתעדכן, לקרוא על מצעי המפלגות ולגבש עמדה (אלא אם כן הבוחר בדרכו לקלפי דקות ספורות לפני סגירת הקלפיות – וגם זה לא ממש תירוץ בעידן הטכנולוגי בו מידע נגיש בכל עת). כך שגם זה לא לגמרי מניע לאי בחירה.

אני לא באמת מאמינה שיש אנשים שאין להם דעה בתחום הביטחוני, החברתי ו/או הכלכלי. קשה להיות אדם כזה בישראל, לטוב ולרע.

ולכן מי שלא יצביע לא ישפיע.