שמים סוף לחוסר השקיפות בתקציב

מאת: יאיר שחר, מתמחה בתנועה לאיכות השלטון

תקציב המדינה, שהוא הבסיס לתוכניות העבודה של כל ממשלה בישראל ומשקף את סדרי העדיפויות שלה, אמור לעבור פיקוח של הכנסת לפני אישור. אלא שבשנים האחרונות, עוד יותר מבעבר, ממשלות ישראל לא אהבו את התהליך המציק הזה שמשנה תוכניות או חושף אותן לציבור, במקום שכספים יעברו בשקט ליעדים הנסתרים מהעין הבוחנת של הציבור. 

איך עושים את זה? ממשלת ישראל הקודמת, שחיפשה דרך חדשה להימנע מאותו פיקוח מאיים, עלתה על פטנט גאוני – תקציב דו שנתי. כך כביכול תוכנית העבודה שלה מגיע לדיון פעמיים במשך כהונתה ולא ארבע פעמים כמקובל. לאחר אישור תקציב לשנה וחצי, עם כינון הממשלה בכנסת ה-18, ביולי 2009, הפורמט הזה נוסה פעמיים במלואו (2011-2012, 2013-2014) ובוטל. עד שהכנסת קיבלה בחזרה חלק מכוחה כמפקחת, ותקציב 2015 הוכן לשנה אחת, הכנסת ה-19 התפזרה עוד בטרם אושר.

מה קורה בעולם

חשוב להבין: יש הבדל בין תקציב דו שנתי שמאושר אבל עולה לדיון מחדש אחרי שנה, לבין תקציב שנדון, כמו אלה שאושרו בישראל, רק פעם אחת באופן רשמי. מתוך 20 מדינות בארה"ב המפעילות תקציב דו-שנתי, רק חמש מהן מפקחות עליו פעם בשנתיים. שאר המדינות, 30 בסך הכל, מנהלות תקציב חד-שנתי. בעבר היחס הזה היה שונה בתכלית, כאשר 90% מן המדינות ניהלו תקציב דו-שנתי ברמות שונות. באירופה, סלובניה והונגריה ניסו את הפורמט פעם אחת ולא חזרו עליו. כנראה שמסיבה טובה.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת הציג לממשלה את הנתונים האלה ממש בימים הראשונים שהוצע לבנות תקציב דו-שנתי עם מינימום פיקוח. למרות שהחסרונות עלו על היתרונות, והמגמה בעולם המערבי הפוכה – הנתונים לא הרשימו את מקבלי ההחלטות. כנראה שהמודל של בחריין הרשים אותם יותר מזה של מדינה נחשלת כמו ארה"ב. הנתונים הקיימים מציבים אותנו במקום ה-76 בעולם בשקיפות התקציב (מתוך 148 מדינות שדירג הפורום הכלכלי העולמי WEF), כ-30 מקומות מתחת לאימפריית הדמוקרטיה של סין.

רמת השקיפות בניהול התקציב בעולם. מקור: דירוג הפורום הכלכלי העולמי (WEF) לשנת 2014

ובחזרה לישראל

אז הפטנט הדו-שנתי הקיצוני יחסית נוסה ובוטל די במהירות, לא לפני שהמדינה נכנסה לגירעון של עשרות מיליארדי שקלים בתקופה הזו, אולם הקואליציה האחרונה לא התייאשה מהחתירה לתקציב מעורפל ודי חשאי בסבך הדיונים של ועדת הכספים. השימוש בכלי הזה אינו חדש וגם לא המהירות שהקואליציות הקודמות אישרו שינויים גדולים, המכונים: העברות תקציביות. בסך הכל, מדובר באלפי סעיפים בשווי של 10% מתקציב ממוצע באותן שנים.

אלא שהפעם צץ מטרד כפול: ח"כים נלחמו כדי לקבל מראש את הנתונים לפני שעלו להצבעה, וגם הפיקוח האזרחי גדל משמעותית מאז המחאה החברתית. ועדיין, ככל שהניסיון לפקח על ההעברות התקציביות צובר תאוצה, המנגנון הישן לא נעלם. הנגישות לנתוני האוצר חלקית מאוד. הנתונים הנגישים מתייחסים רק לתקציב המקורי שאושר בכנסת לפני תחילת השנה, מבלי להתייחס לשינויים שגרמו העברות בין סעיפים בדיונים קודמים. לפעמים מדובר בעשרות או מאות אחוזים מפרויקט מסוים, רק שעושים כל מה שאפשר כדי שלא נדע את זה. ואם רציתם להכיר יותר נתונים מהכותרות של כל העברה בנפרד, נכון להיום עדיין לא תוכלו.

אבל הבעיה המרכזית, כנראה, אפילו לא קשורה לנהלים האלה. מהלך הדיונים בועדת הכספים, במשך שנים, היה שטחי ומהיר במטרה להעביר בקלות תקציבים גדולים. מהניסיון העגום של הח"מ, הקואליציה האחרונה – וגם זו שלפניה – הביאה ח"כים מכל פינה במשכן כדי לאשר העברה מסתורית (רק חבל שחסרות עדויות מפורטות). הם לא נכחו בדיון לשנייה עד להצבעה ולא ידעו על איזה סעיף הם מצביעים; חלקם אפילו לא היו חברי הוועדה שזכאים להצביע. כל זה לא הפריע להם לנהל בשיטה העקומה הזאת את כספי המסים של כולנו.

ההתנהלות הזו, שדורסת את הפיקוח הציבורי על התקציב, לא מאפיינת צד מסוים במפה הפוליטית. נתוני העבר החלקיים למדי גם מבהירים את זה. מה שחמור במיוחד הוא שהשיטה הזאת נתפסת כלגיטימית עד היום, גם אחרי שקמו לה לא מעט מתנגדים אקטיביים בתוך הכנסת ומחוצה לה. מרבית הח"כים אינם דורשים ממשרד האוצר לפעול בשקיפות, אלא משתפים פעולה עם השיטה ומנצלים אותה במידת האפשר.

ביוני 2014 עתרה ח"כ סתיו שפיר לבג"ץ, בדרישה לחייב את האוצר להסדיר את פעילותו מול הכנסת בנוגע לתקציב המדינה. בג"ץ הקציב 90 יום למו"מ והאריך אותו בעקבות מבצע "צוק איתן", ובכל זאת לא נרשמו הבנות בין הצדדים. בינתיים התעוררה בעקבותיה בעיה: האוצר לא הגיש את תקציב המדינה לדיון בועדות הכנסת עד למועד הקבוע בחוק – ה-1 בנובמבר. גם הארכה של שבועיים בחסות היועץ המשפטי לממשלה לא הספיקה כדי להציג את התקציב, בניגוד לחוק, לראשונה מאז 1975.

בבחירות הקרובות, לצד הנושאים שכבר נמצאים על סדר היום, הציבור חייב להכיר את השיטה שבה נהגו בכספו ולתבוע שינוי. מפלגות שמבקשות את אמון הבוחר צריכות לדעת שאם הן לא ישימו סוף לתופעה הפסולה הזאת – הבוחרים יצביעו נגדן ברגליים. זאת לא רק השחתה של נורמות ציבוריות בחסות החוק, אלא גם זלזול בכספי האזרחים ובמוסדות השלטון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s