אין דיון ואין דעת

מאת: עו"ד מיקה שיינוק-קרטן, מנהלת מדיניות וחקיקה בתנועה לאיכות השלטון

אז מה היה לנו בשבועות האחרונים? חורים בשטיח, בעיית הדיור, גזילת הקופה הציבורית, סרטוני תעמולה פרובוקטיביים, נאום בקונגרס האמריקאי, בקבוקים, מינויים, העברות תקציבים. הכל בשצף כל כך מהיר, שדורש דקות ארוכות כדי להיזכר – על מה דיברנו בכלל? 

יש כאן בחירות. בחירות, פירושן קבלת הכרעות ענייניות, אישיות, מושכלות ביחס לאופן שבו אנו רוצים שהחיים שלנו יראו. בשביל להצליח לקבל החלטה מושכלת אנו אמורים, להלכה, להלך לנו בשוק הדעות הניזון מחופש הביטוי, ללקט המידע הנדרש ולקבל החלטה. למעשה, הפכנו מסוממי כותרות, רודפי ריגושים וזנחנו לחלוטין את התוכן, את המהות.

במוצאי השבת האחרונה נאמה מיכל קסטן קידר באומץ לב מול כיכר הומה באנשים, היא ביקשה להציג את דעתה – היא ביקשה מאזרחי ישראל שהולכים לקלפי שיחשבו גם על החשש מהמלחמה הבאה ומי בעיניהם יוכל להימנע ממנה – עמדה לגיטימית. מי שבחרו לתת לה את הבמה עשו זאת כי דעתה חשובה להם ומעניינת אותם וכן גם משרתת את תפיסת העולם שלהם. ארבעים שניות רעיוניות לאחר מכן כבר התפרסם מאמר נגד מתלהם, שכולו פרובוקציה, מאת חגי הוברמן.

למחרת היום, עיקר השיח בתקשורת לא היה על תוכן דבריה של מיכל ועל הרעיון שביקשה להציג בשוק הדעות שלנו, אלא, אך ורק על הדמגוגיה הקיצונית של הוברמן, במקביל לדיון על ההתבטאויות המתלהמות והפוגעניות של יאיר גרבוז. מי זוכר בכלל מה היה תוכן הדברים כולם עסוקים רק בפרובוקציות.

אין דיון ואין דעת. הכל נזנח ונשכח עד האייטם הבא, עד מעידת הלשון הקרובה, עד הסקופ התורן לרגע.

נדמה שעם כל שלל הסרטונים הוויראליים והסיסמאות נשכחה הנקודה החשובה ביותר- מדובר בבחירות, בהחלטה קריטית, מי ינהיג אותנו, איך יראו חיינו בשנים הקרובות. לשם כך נדרשת הכרעה שיש בה עומק וחשיבה, שנדרש לה שיח רציני ולא התעסקות בתפל.

את השיח הרדוד מקדמים לא מעט גורמים, ניתן למנות ביניהם את תרבות הרייטינג, את קהות החושים הישראלית והצורך בריגושי חדשות בלתי פוסקים. אבל ראוי להצביע על מי שתורמים לשיח ריקני זה יותר מכל- מנהיגינו. בראש ובראשונה, ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, כמו גם יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג, אשר סירבו להצטרף לעימות משודר, שבו לא יסתתרו בסרטונים מתוזמנים היטב, אלא יאלצו להבהיר לציבור איך הם מתכוונים להתמודד עם האתגרים שמדינת ישראל מציבה למנהיגיה.

בהמשך ישיר לכך ניתן להצביע על מפלגת הליכוד, אשר בחרה שלא לפרסם מצע, אשר בו היא פורשת משנתה המדינית, החברתית והביטחונית באופן ראוי. גם מפלגת ישראל ביתנו, מפלגת הבית היהודי והרשימה המשותפת פרסמו מסמך עקרונית כלליים ולא מצע מפורט כדבעי.

התנועה לאיכות השלטון פנתה לכל המפלגות בבקשה כי יפרסמו בהקדם מצע מפורט, שיקדישו מחשבה וזמן גם לתכנונו והצגתו לציבור; אבל מה חשבנו לעצמנו, באמת, לשכנע את הפוליטיקאים להטריד את הציבור עם מצע? עם חזון? הם יעדיפו להשאיר אותנו להתבוסס בשיח תפל, שלא חלילה ננסה לברר מה הם מתכננים בשבילנו.