מינוי בעייתי

מאת: עו"ד יעל קריב-טייטלבאום, התנועה למען איכות השלטון

עם סיום מערכת הבחירות הסוערת, ניצב בפני מדינת ישראל האתגר הגדול של הרכבת הממשלה. בימים אלו, יש לנסות ולייצר שיח שאינו עוסק רק במאבקי הכוחות הפוליטיים, אלא מתחיל קודם כל, ולפני הכל, מנקודת מוצא ערכית. עלינו לשאול את עצמנו – מהם פניה של ממשלה הראויה להנהיג את מדינת ישראל ולהיות מופקדת על כספי הציבור? 

בימים האחרונים חתמו למעלה מ-30,000 איש ואישה על עצומה שיזמה התנועה לאיכות השלטון, הקוראת לראש הממשלה שלא למנות את אריה דרעי לתפקיד שר הפנים. זאת, על רקע הרשעתו בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, שבוצעו בהיותו נבחר ציבור, כשר הפנים, ותוך ניצול כוחו ומעמדו.

פסק הדין שהרשיע את דרעי היה ברור וחד-משמעי: "אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. […] חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות".

עמדת התנועה לאיכות השלטון, היא כי יהיה זה לא ראוי ובלתי סביר מצד ראש הממשלה למנות את דרעי כשר בכלל וכשר הפנים בפרט. לא מדובר במאבק פרסונאלי, אלא במלחמה עקרונית וערכית שמנהלת התנועה על דמותו של השלטון, במטרה להטמיע נורמות התנהגות ראויות של מנהל ציבורי תקין.

לא זכות קנויה

חוק יסוד: 'הממשלה' וחוק יסוד: 'הכנסת' קובעים כי אדם שהורשע ונדון לעונש מאסר, כשיר לכהן כשר בממשלה ויכול לחזור להתמודד בבחירות לכנסת – וזאת בחלוף שבע שנים משחרורו ממאסר. ואולם, לא כל מה שלא נאסר בחוק – מותר בחיים הציבוריים. בשונה מן הזכות להיבחר לכנסת – לאף אדם אין זכות קנויה לכהן כשר בממשלת ישראל. הסמכות למנות שרים מסורה לראש הממשלה, ולציבור בישראל הזכות לדרוש ממנו להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנורמות התנהגות ההולמות את נבחרי הציבור.

ברמה הציבורית, אין לראות בסטנדרט המינימאלי הקבוע בחוק כרף המקסימאלי המצופה מנבחרי הציבור. מן הראוי להציב נורמה ציבורית גבוהה יותר מן הנורמה המשפטית, אשר תתווה את ההתנהגות הרצויה והראויה בקרב נבחרי הציבור. הדרישה שלא למנות כשר בממשלה אדם שהורשע בביצוע עבירות שחיתות חמורות, תוך ניצול מעמדו במשרות ציבוריות, נדמית כדרישה ציבורית אלמנטארית ואף הכרחית.

ברמה המשפטית, באם יידרש בית המשפט הגבוה לצדק לסוגיה, יהא עליו לבחון את סבירות ההחלטה של ראש הממשלה למנות את דרעי לתפקיד שר הפנים, ולקבוע את נקודת האיזון הראויה. מן העבר האחד, יהיה על בית המשפט לשקול את הוראות החוק המפורשות והזכות לבחור ולהיבחר. מן העבר האחר, עומדת הפגיעה הקשה באינטרס הציבורי, אותה מחויב ראש הממשלה לשקול במסגרת הפעלת הסמכות הרחבה הנתונה לו במינוי שרים.

אמון הציבור

ואכן, לא פעם קבע בית המשפט נורמות התנהגות מחמירות מאלו הקבועות בחוק, בשם עקרון שלטון החוק וההגנה על אמון הציבור במוסדות השלטון. הצצה לפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, בפרשת ראשי הערים לחיאני, גפסו ורוגברגר, מלמדת כי "הזכות לבחור ולהיבחר […] חשובה וחוקתית ככל שהינה, לא ראוי לה כי תאפיל על עקרונות חשובים אחרים שביסוד שיטתנו המשפטית ובהם שלטון החוק וטוהר המידות של רשויות השלטון המרכזי והמקומי כאחד".

ימים יגידו מה עתיד לפסוק בית המשפט בשאלה עקרונית זו. ואולם, יש לקוות כי ראש הממשלה ישעה לקריאה האזרחית ויכריע את הסוגיה עוד קודם לכם, בזירה הציבורית, מבלי לאלץ את בית המשפט להגיע להכרעה שיפוטית בנושא. ראוי כי נבחרי הציבור יפגינו תפיסת אחריות עמוקה ודאגה לשלטון החוק ולאמון הציבור ברשויות, ויקבלו על עצמם סטנדרט התנהגות גבוה באופן וולונטארי, מבלי שהדבר יכפה עליהם כנורמה משפטית מחייבת.

=====

המאמר התפרסם במקביל במהדורת סוף השבוע של עיתון "מקור ראשון"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s