האם לציבור באמת לא אכפת משחיתות?

מאת: ד"ר דורון נבות, בי"ס למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה

האם העניין הציבורי בשחיתות מועט? לכאורה, סקרים שבוצעו לפני הבחירות, כמו גם תוצאותיהן, מעידים על כך שהתשובה היא שגם אם אכפת לציבור, אכפת לו יותר מנושאים אחרים. הוא מוכן להצביע לפוליטיקאים מושחתים אם הם מעניקים ביטחון ורווחה כלכלית. בכל מקרה, הוא לא מתרגש במיוחד מכך שאריה דרעי, שהורשע בקבלת שוחד וישב במאסר, ימלא תפקיד בכיר בממשלה החדשה. הוא גם לא מתרגש במיוחד מכך שראש הממשלה נתניהו אולי אינו נוהג כמצופה ממנו. 

לפי ההיגיון הזה, העיסוק בשחיתות מצביע גם על הניתוק בין גופי התקשורת לבין הציבור הרחב. מצד אחד, 'ידיעות אחרונות' מדווח בהרחבה על מעונות ראש הממשלה, הבקבוקים, רהיטי הגן והעימות עם אב-הבית מני נפתלי; 'דה-מרקר' ו'הארץ' מדווחים בהרחבה על הנעשה ב'ישראל ביתנו', ועל האופן בו העברות תקציביות הפכו לכאורה לכר לשחיתות; 'ישראל היום' אינו חוסך שבטו מאהוד אולמרט. מצד שני, חרף הפרשות השונות, 'הליכוד' בראשות נתניהו קיבל שלושים מנדטים, ואילו מפלגתו של יאיר לפיד לא זכתה להישג מרשים במיוחד. 'המחנה הציוני', שלכאורה סימל ניקיון פוליטי, לא הצליחה להשיג את השלטון, שלא לדבר על 'מרצ', סמל לניקיון פוליטי, טוהר מידות וערכים כמו כבוד האדם, שקיבלה בקושי רב חמישה מנדטים.

הטענה כי השחיתות לא השפיעה על מערכת הבחירות הנוכחית היא נחלת רבים. מה שאני רוצה להציע זה שאנחנו לא יכולים להסיק מהסקרים או מתוצאות הבחירות שלציבור לא אכפת משחיתות. אני סבור כי אין הצדקה לטעון שלציבור לא אכפת משחיתות, או ששחיתות לא משפיעה על דפוסי ההצבעה של רוב הישראלים, יהודים וערבים כאחד. למעשה, ייתכן בהחלט שהאמונה של רבים מקרב המצביעות והמצביעים כי המערכת מושחתת, או מערכות שלטוניות קונקרטיות מושחתות במובן זה שהן אינן משרתות את הציבור אלא מקורבים ומי שממלא בהן תפקידים, דווקא כן השפיעה על דפוסי ההצבעה שלו. חשוב לא פחות, הטענה שלציבור לא אכפת משחיתות עלולה לעוור את עינינו לשחיתות המערכתית ממנה הציבור מודאג.

ראשית, רוב הסקרים מתעלמים מהעובדה שכאשר שואלים אזרחיות ואזרחים על שחיתות, המחשבה שעולה בראש היא על התנהגות פלילית כמו שוחד. או, זה בדיוק מה שהסקרים רוצים לבדוק; האם לציבור אכפת שפוליטיקאי שקיבל שוחד לכאורה או לא לכאורה, ייבחר לתפקיד ממלכתי? אבל עלינו להבחין בין התנהגות פלילית שנחשבת מושחתת, כמו זו של אריה דרעי, לבין שחיתות פוליטית במובן מערכתי ורחב יותר, הנוגע לכך שמוסדות פוליטיים ושלטוניים אינם משרתים את הציבור אלא מקורבים ובעלי עוצמה. אפשר שלציבור לא בהכרח אכפת משחיתות פלילית, ואפשר שהציבור לא מאמין שנעשה צדק לפוליטיקאי. אפשר גם, שהציבור סבור כי הפוליטיקאי אולי לא נהג כשורה, אבל לצד זאת, מערכת אכיפת החוק החמירה איתו. מעבר לכך, אפשר שהמערכת נתפסת כבלתי אמינה.

קחו לדוגמה שוב את ההצבעה לש"ס ואריה דרעי. הפרשנות המקובלת לכך שש"ס זכתה להישג אלקטוראלי בלתי מבוטל היא שלמצביעי ש"ס לא אכפת משחיתות. ייתכן, אבל אני בספק. סביר יותר לדעתי שמי שהצביע לדרעי הצביע לו מכיוון שנותרו ספקות לגבי הרשעתו. יתרה מכך, סביר שהצבעה לדרעי משקפת את האמנה שהמערכות מושחתות. למי שאין אמון בשיטה, ואין אמון במוסדות הדמוקרטיים, יש צורך אקוטי באנשים שייצגו אותו. ציבור מצביעות ומצביעים חלשים וחלשות, מוחלשים ומוחלשות, שלא מאמין בשיטה הדמוקרטית הקיימת – למשל, מכיוון שהיא פוגעת בו באופן שיטתי – נוטה להאמין שהוא זקוק לעזרתו של מי שאותו ציבור תופס כפוליטיקאי פיקח, מנוסה וכזה שיודע להסתדר עם המערכות הכוחניות, כמו אריה דרעי.

לצד זאת, אין סיבה להתעלם מהירידה הדרמטית בשיעור התמיכה ב'ישראל ביתנו'. האפשרות – כרגע מדובר באפשרות בלבד – שהמפלגה מעורבת בשחיתות ולא דואגת לציבור או למצביעיה, היא קרוב לוודאי הגורם לירידה הדרמטית בתמיכה במי שעד לא מכבר הוצג כמועמד אפשרי לראשות הממשלה, ליברמן, ומפלגתו. לבסוף, העובדה שנתניהו והליכוד קיבלו 30 מנדטים אינה אומרת בהכרח שלציבור לא אכפת משחיתות. היא אומרת, אולי, שהציבור ספקני לגבי חומרת המעשים של נתניהו ושל אשתו, ועד כמה מדובר בשחיתות שלטונית ופוליטית, ולא בתכונות פחות יפות, אבל פחות הרות גורל. מי שקרא את דו"ח מבקר המדינה אודות מעונות ראש הממשלה יכול לקבל הסבר נוסף לכך שהציבור לא סבר כי התנהלות נתניהו במעונות היא סיבה לא להצביע עבורו, וזאת בניסוחים המאופקים והמדודים של המבקר יוסף שפירא.

מה שאני רוצה להציע הוא שעלינו לקחת הרבה יותר ברצינות את האפשרות שחלק מהמוסדות הפוליטיים והסדר החברתי הופך את החיים של חלק גדול מאזרחי ישראל לקשים מאוד. עבור ישראלים רבים, אי-אפשר להתמודד עם המערכת כי היא לא צודקת, היא לא משרתת, יותר מדי דברים הופרטו ויותר מדי דברים אינם ברורים ואינם נגישים. עבור חלק גדול מדי מהציבור דווקא חוסר האמון בסדר הקיים, במערכות השלטוניות, בשירותי הבריאות, בחינוך הזעום, במשטרה, הוא סיבה לבחור בפוליטיקאי ומפלגה שאפשר לדבר איתם, שיכולים לייצג את המצוקות מול מערכת מנוכרת.

הדאגה מהשחיתות היא דאגה איך להסתדר במציאות הבלתי אפשרית שממשלות ישראל וגורמים רבי-עוצמה חוללו במו ידיהם. הבעיה היא לא רק שטיעונים בנוסח "לציבור לא אכפת משחיתות" אינם אמיתיים והם אינם מועילים למאבק בשחיתות. הבעיה היא גם לא רק שפרשנות כזאת מצמצמת את משמעות המונח – שחיתות – למעשים פליליים, ומעניקה לגיטימציה לשחיתות חמורה אף יותר – שחיתות שבה המעורבים כל-כך חזקים, שהם מסוגלים לפעול באופן חוקי ומושחת גם יחד. הבעיה החמורה היא שהדיבור כאילו לאנשים לא אכפת משחיתות, מטשטש את האפשרות כי הציבור מוטרד מאוד מהשחיתות של הפוליטיקה הישראלית ומוסדותיה, וכי הוא מצביע לפוליטיקאים שהיו מעורבים בהתנהגות פלילית כתרופה, בעיניו, לשחיתות המערכתית. הפרשנות כאילו לציבור לא אכפת משחיתות, אם כן, מעוורת את עינינו מפני ההסבר הזה, וכך היא עלולה לתרום להנצחת המצב המושחת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על האם לציבור באמת לא אכפת משחיתות?

  1. hshimshi הגיב:

    לציבור כן אכפת . אנו עוסקים עם החרדים , החרדים חיים על גניבה ועושק הקופה הציבורית עבורם אריה דרעי וכל יתר הנאשמים התקבלו כגיבורים , וכולם קיבלו תפקידים מכובדים בש"ס , והרשימה ארוכה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s