שניים שעליהם לא יסופר

מאת: שוקי לבנון, לשעבר דובר התנועה לאיכות השלטון

מחר ערב יום הזיכרון. כולנו נשב מול המסך ונצפה בסיפורים על החללים. לכולנו יש חברים, מכרים ובני משפחה שנפלו על קדושת הארץ הזאת, וכבן למשפחת השכול רציתי לספר על שניים שעליהם לא יסופר. מוות מרגיז וכואב של שני בחורים צעירים שהתנדבו לאחת היחידות המובחרות – הצוללות – בראשית דרכה, ונפלו. השניים לא נפלו בקרב ולא בתאונת אימונים חלילה, אלא בפעולות שגרתיות על סיפון הצוללת. 

את השניים פגשתי בבה"ד 4, בסיס הטירונים המרכזי של צה"ל. השנה היא 1964, והגענו לשם, קבוצה של חבר'ה שיועדו לשרת בצוללות, לצורך קיום טירונות ג'ובניקים קצרה למען הפרוטוקול טרם תחילת המסלול הארוך לקבלת אות הצוללן. 

מוריס ממן קראו לו, נער שקט מדימונה שזה עתה עלה לארץ. שעות היה יושב ומנסה להתחבר בטרנזיסטור הישן לערוצים צרפתיים כדי לשמוע את אליליו ג'ורג' ברנסנס ואנריקו מסיאס. מוריס היה נער מופנם ושונה מחבורות הקיבוצניקים, החיפאים ובוגרי בתי הספר החקלאים שהיוו את הגרעין לצוותי הצוללות של אז.

מוריס

עופר (מוריס) ממן ז"ל

הטירונות של שנות ה-60 התאפיינה במגמה להרוס את האדם ולבנותו מחדש. הטירטורים היו אכזריים במיוחד ואני זוכר היטב איך לילה אחד, מוריס מילמל בזמן שיעור את מילותיו של אחד משיריו של אנריקו שלו, וכתוצאה מכך נשלח החוצה עם מיטתו הכבדה. ר', המ"כ שנודע בסדיזם שלו, ציווה: "מוריס, המיטה על הגב – וטוויסט!". מוריס לא הוציא מילה. הוא העמיס את מיטת הברזל הכבדה על גבו והחל לרקוד מן ריקוד מוזר, בעודו שר בקולי קולות את שירו של אנריקו מסיאס. וכך במשך כמעט שעה, חרק שיניים ולא נשבר. לבסוף מוריס סיים את הקורס הארוך, עד שיום אחד בנמל חיפה עלה על הסיפון לשפוך זבל והחליק, ומת מוות אכזרי.

חבר קרוב נוסף היה "קיקי" שמלה. בחור גבוה וחסון מקרית חיים שחי בחסד, ממש עלם חמודות. במלחמת ששת הימים הייתה הצוללת החדשה, אח"י 'לווייתן', בדרכה מנמל פורטסמות' שבאנגליה להצטרף ללחימה. אני זוכר היטב את היום ההוא. שבתי מהקרבות וישבתי בקולנוע 'עדן' בירושלים. 'יומן גבע' שהוקרן סיפר על הקרבות ואף הציג קטע קצר על ההפלגה של הצוללת החדשה – 'לווייתן'. בקטע נראה קיקי לבוש סוודר לבן עם צווארון הדוק כמנהג הצוללנים מציג את הצוללת בגאווה.

קיקי

תמיר (שמלה), יעקב ("קיקי") ז"ל

למחרת הופיעה ידיעה קצרה בשולי העיתון, בה סופר שכאשר הצוללת היתה בלב ים, נשלח קיקי למחוק את סימני הזיהוי שעל גבי הצוללת בשל נוכחות ציים זרים בים התיכון. לפתע הגיח גל אכזרי ששטף את חברו של קיקי ללב הים. קיקי, השחיין המצטיין, זינק לעזרתו של חברו, אולם השניים טבעו והים הסוער המשיך בשלו ולא נודע כי באו אל קרבו. לימים נפלטה גופתו של קיקי לחופי צרפת.

שני חברים, אי שם לפני כל כך הרבה שנים ודמותם אינן נוטשות אותי. שניים שמתו מוות כה מיותר שפשוט אי אפשר היה למנוע.

יהי זכרם ברוך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שניים שעליהם לא יסופר

  1. hshimshi הגיב:

    נוגע ללב , יהי זכרם ברוך

    אהבתי

  2. עדי הגיב:

    לא הגיוני שהגופה 'נפלטה' לחופי צרפת .
    הסיכוי שיש משהו בקבר אפסיי. פשוט כדי להשתיק את המקרה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s