לוקים בחסר

מאת: אריאל אוסרן, בלוג איכות השלטון

הנה נתון מעניין: כל ילד עשירי בישראל סובל מלקות למידה כלשהי. אבל מה שיותר מעניין הוא שלאורך השנים נתון זה רק ממשיך לגדול, כך שבין השנים 2000 ל-2007 הוכפל מספר תלמידי התיכון הזכאים להקלות פי שתיים. מכאן מתעוררת השאלה: האם משרד החינוך ובתי הספר ערוכים להתמודד כראוי עם כמות כה גדולה של תלמידים שאובחנו כבעלי לקות למידה, וכן עם המנעד הרחב של סוגי הלקויות? 

רבות כבר דובר בשנים האחרונות על ההוצאות הגבוהות שנלוות לאבחונים ללקויות למידה. האבחונים עצמם עשויים להיות יקרים במיוחד, כשמחיריהם נעים בין 1,000 ל-4,000 ש"ח, בשעה שרק כ-1,500 תלמידי ט'-י' נהנים מסיוע של משרד החינוך במימון האבחונים. אך ההוצאות הגבוהות המוטלות על הורי המאובחנים אינן פוסקות שם. לאחר שהתלמיד קיבל את ההקלות, כעת נדרש ממנו להשיג בכוחות עצמו את העזרים שבאמצעותם יממש את זכאותו להקלה. כך למשל, תלמיד הזכאי להקראה של הבגרות באנגלית נדרש לספק בעצמו את מכשיר ההשמעה, אשר ברוב המקרים מצריך מהתלמיד לרכוש דיסקמן, שמחירו נע בין 200 ל-400 ש"ח.

חשוב להדגיש שלא מדובר בלאקונה בחוק. חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2003 קובע מפורשות כי: "על בית הספר ליידע את התלמיד שעליו לדאוג לאמצעים הנדרשים למימוש ההתאמות. בית הספר יעשה כמיטב יכולתו ועל פי האמצעים העומדים לרשותו כדי לסייע לתלמיד". כך שלתלמיד אין ברירה אלא להשיג בכוחות עצמו את הדיסקמן ולהוציא סכום כסף בלתי מבוטל עבור שימוש חד פעמי במכשיר שכבר מזמן חלף מן העולם.

"איך זה שבשנת 2015 מבקשים מילדים להביא דיסקמנים על מנת לממש את זכותם להקלות?" תוהה טל פלדבוי מקרית אונו, שנדרשה לרכוש עבור בנה דיסקמן כדי שיוכל להיבחן בבגרות באנגלית. "בסוף הצלחנו למצוא איזושהי חנות וקנינו דיסקמן ב370 ש"ח. אז אנחנו בעלי אמצעים, אבל מה עושים אלה שאין להם אמצעים? למה צריך לעשות קופה על ילדים שיש להם הקלות? כי משרד החינוך לא התעדכן? אז שיתעדכן".

פלדבוי מספרת כי כאשר פנתה לבית הספר בבקשה לסיוע בנושא, היא לא קיבלה תשובה מספקת ונותרה אובדת עצות. "הצענו למורים את כל האפשרויות לחלופות: שנביא מחשב ריק, אייפד, דיסק-און-קי, אבל הם רק הפנו אותנו למשרד החינוך. מה שיותר מעצבן הוא שאיך ייתכן שעד היום אף מורה או בית ספר לא העיר על כך? למה אף אחד לא קם ואומר שזה לא הגיוני בעליל?", לדבריה.

הדרישה של פלדבוי היא פשוטה: שמשרד החינוך יתעדכן עם הזמנים וישנה את השיטה לפיה הוריהם של תלמידים מאובחנים נדרשים לחפש בנרות דיסקמנים שכבר אינם בשימוש. ויתרה מזאת, האם זה הגיוני שנדרוש מהתלמידים לספק בעצמם את האמצעים למימוש זכאותם להקלות? האם רק מאובחנים אמידים זכאים להיבחן? מדובר בסוגייה לא כזאת מסובכת שניתנת לגישור בקלות: שיתוף בית הספר בסיפוק האמצעים למימוש ההקלה או שמשרד החינוך אף יבחון מחדש של הטכנולוגיה שמשתמשים בה למימוש ההקלות. כל שנדרש בסוגייה זו הוא שמישהו ירים את הכפפה.


* עד לרגע פרסום הדברים לא קיבלנו תגובה מצד משרד החינוך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s