4 שנים למחאה החברתית: אז מה השגנו?

מאת: אריאל אוסרן, בלוג איכות השלטון

מעבר לכותרות העיתונים שנכבשו באחרונה על ידי נושאים כמו הסכם הגרעין האיראני, גיבוש התקציב, הסכם הגז או ראש העיר שקרא לרחוב על שם המאהבת שלו, מה שלא תקראו עליו בעיתונות המרכזית הוא שבימים אלה אנו מציינים ארבע שנים למחאה החברתית.

רבים תוהים אם המחאה השיגה את תוצאותיה, או שמא האליטות הצליחו לטאטא אותה מתחת לשטיח התקשורתי ו"החיים עצמם". אם נבחן זאת מקרוב, נראה שהציבור אכן רשם כמה הישגים בלתי מבוטלים, שזוכים לביטוי בשלושה היבטים מרכזיים: השינוי בשיח הציבורי, חוק הריכוזיות והעיסוק המוגבר בשקיפות שלטונית. 

ההישג הראשון והבולט ביותר הוא השינוי בשיח החברתי־כלכלי בציבור. ההתעוררות האזרחית של 2011, שהצליחה להוציא אלפים לרחובות, כללה גם שתילת זרעים רעיוניים, שניצניהם מתחילים לבלוט מעל פני השטח. אין זה מקרי שמושגי מפתח בכלכלה זינקו מעמודי המגזינים הכלכליים הישר לעמודים הראשיים של עיתונות הזרם המרכזי. כך, מושגים כמו "מונופול" ו"ריכוזיות" זוכים כיום לבולטות בשיח הציבורי, גם למי שאינו בעל תואר בכלכלה.

די במבט על התנהלות הציבור בסוגיית הגז כדי לקבל רעיון להיקף השינוי. אלפי טוקבקים בנושא הגז צצו ברחבי הרשת, ברחבי המדינה נערכו עשרות כנסים וחוגי בית, שענו על הצורך של הציבור להבין את הנושא לעומקו. אך בולט מכל הוא שכבר ארבעה שבועות שאלפים יוצאים לרחובות ומוחים נגד המתווה. אפילו נבחרי הציבור, שבתיהם נפקדו על ידי מאות מפגינים במוצאי שבת האחרונה, התקשו להישאר אדישים, וחלקם יצאו לשוחח עם המפגינים. זהו שינוי מרענן מבני שיחם הקבועים של הח"כים בדמות לוביסטים ומאכערים במסדרונות הכנסת.

הישג משמעותי נוסף שרשם הציבור הוא חקיקת חוק הריכוזיות, או בשמו המלא "החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות". החוק שואף לפרק את המבנה הריכוזי של המשק, שנשלט בידי קומץ משפחות שנהנות מכל התשואות, שמניב מאגר הכספים והמשאבים של המדינה ומיחסי קירבה למוקדי הכוח בשלטון. כך, המחאה החברתית העניקה למחוקקים רוח גבית שלה נזקקו כדי להעביר את החוק התקדימי הקורא לפירוק פירמידות השליטה ולהגבלת ההחזקות הצולבות. החוק אמנם רחוק מיישום מלא, אך הוא מהווה צעד ראשון המקל על העסקים הקטנים והבינוניים להיכנס למשק ולהחזירו למצב של צמיחה בת־קיימא.

הישג ציבורי שלישי הוא העיסוק הגובר בסוגיית השקיפות השלטונית, שזכה באחרונה לחיזוק משמעותי בדמות הוועדה להגברת השקיפות בכנסת, שהוקמה בשבוע שעבר. מאז קיץ 2011 אנו עדים להתגברות משמעותית בדרישה מהרשויות לחשוף את המידע והכספים שעוברים תחת ידיהן, וזאת מתוך ההבנה שאלה שייכים לציבור כולו. לצד זה, התפוצצות פרשת הולילנד חשפה בפני הציבור הישראלי את ההיקף הבלתי נתפש של שחיתות שלטונית, שהתמסדה לאורך השנים, ושסדרי העדיפויות של נבחרי הציבור מתעצבים לא אחת על ידי לוביסטים ובעלי הון מקורבים, על חשבון האינטרס הציבורי.

מיזמים חברתיים שונים, כמו הסדנא לידע ציבורי והמיזם מאה ימים של שקיפות, יחד עם הוועדה לשקיפות, מעניקים לציבור את הכוח לשנות את מערך יחסי הכוחות בין הציבור לנבחריו ולדרוש ממקבלי ההחלטות דין וחשבון אמיתי ושקוף.

די בדברי יו"ר הוועדה וממובילות המחאה החברתית, ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני), בטקס פתיחת הוועדה, כדי לסכם את הדברים: "בארבע השנים מאז המחאה החברתית עברנו כחברה שינוי משמעותי מאוד. הציבור הבין שלא רק שאכפת לו, אלא שיש לו זכות וחובה לקבוע מהלכים חשובים באיך שהמדינה שלנו מתנהלת. הגיע הזמן להיות העיניים, האוזניים והידיים של הציבור בתוך המשכן".


המאמר פורסם במקור ב"דה מרקר": http://www.themarker.com/opinion/1.2695252

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s