עוד עובדה לכל מי שהנגב חשוב לו – התרגיל המלוכלך של כיל

מאת: ידידיה ניסן, רכז מחלקת כלכלה ומחקר, התנועה לאיכות השלטון

מחול השדים והפאניקה השוררים במסדרונות הנהלת כיל בשבועות האחרונים, ערב אישור חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, חושפים טפח אחר טפח את המציאות המטרידה ואת דרך הפעולה של קבוצות עסקיות חזקות כאשר, חס וחלילה, הן עומדות לאבד רנטה כלכלית ורווח עודף שהיו מנת חלקן במשך שנים. 

בשבועיים האחרונים, עת החלו הדיונים בוועדת הכספים אודות אימוץ המלצות ועדת ששינסקי השנייה בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, שלפו חברי הנהלת כיל את נשק יום הדין וחזרו על האיום לפיו במידה שיאושר החוק, החברה תפסיק להשקיע בישראל. כמובן שלא נחסך השימוש באמצעי הלחץ היעיל ביותר – איום בפיטורי רבים מעובדי חברות הבת של כיל בנגב.

למעשה, הפאניקה מפני אישור החוק הביאה את חברי ההנהלה להצהיר על פעולות אשר לכאורה סותרות במפורש את תנאי מניית הזהב שנקבעה בתקנון החברה בעת הפרטתה, ולפיהן העברת נכסים כגון קווי יצור, מתקני יצור, ידע וטכנולוגיה אל מחוץ לישראל דורשת את אישור המדינה. בנוסף, מניית הזהב קובעת כי בין האינטרסים החיוניים של המדינה נכלל גם "יישום מרבי בישראל של תוצאות השקעות, המחקר והפיתוח" ושמירה על כיל וחברות הבת שלה כחברות ישראליות אשר מרכז עסקיהן וניהולן ייעשה בישראל.

Screen Shot 2015-11-05 at 3.05.27 PM

הפגנה של עובדי כיל נגד הפיטורים בחברה (צילום: חדשות 2)

מאמר שפרסמו לאחרונה צליל סלומון וד"ר אילן בנשלום בכתב העת "משפטים" מהאוניברסיטה העברית שופך מעט אור על מכבש הלחצים המופעל לנגד עינינו. במאמר הם מסבירים כי מיסוי משאבי הטבע הינו תחום הנתון לסיכון מוגבר של השפעת קבוצות אינטרס על עיצוב משטר מס יעיל ואופטימאלי. לדבריהם, מורכבותה של מערכת המס והקושי בהבנתה בקרב הציבור הרחב והח"כים מהווה כר נוח לקבוצות לחץ למקסם את תועלתן האישית על חשבון טובת הציבור. כמו כן, פוטנציאל הרווח האדיר הגלום בתעשיית משאבי הטבע תלוי, לפחות בחלקו, באופן שבו הממשלה מתמחרת את שווי הזיכיון להפקת משאבים ובוחרת למסות אותו.

בנשלום וסלומון מכנים את הפעלת הלחץ על גורמי קבלת ההחלטות על ידי קבוצות האינטרס והניסיון להגדיל את הנתח האישי, כ-"rent seeking". לדבריהם, פעילות ה"rent seeking" משתלמת ככל שהפוטנציאל הכלכלי הטמון בה גבוה יותר, ולכן הבעיה חמורה במיוחד כשמדובר בניצול אוצרות טבע ובחקיקת מס. בחינה מעמיקה של הסדר המס המוצע בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע מעלה כי טענות כיל בדבר הפגיעה החמורה שתיגרם לרווחי החברה, והיעדר ברירה אלא לפטר עובדים ולבטל השקעות בישראל – הינן לא יותר מאשר כלי שרת מצוין ויעיל להפעלת לחץ על חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות בתהליך ה"rent seeking", אך בינן לבין המציאות פעורה תהום עמוקה.

כידוע, כיום כיל צריכה לשלם למדינה רק תמלוגים מזעריים, והסיבה לכך הינה היסטורית בלבד. כאשר נחקק חוק זיכיון ים המלח נקבעו התמלוגים (1961), כיל הייתה חברה בבעלות ממשלתית מלאה, ועל כן רווחיה היו מגיעים למדינה ממילא. אולם בתהליך הפרטת כיל אשר הסתיים בשנת 1995, לא בוצעו שינויים במבנה המס המוטל על החברה, למעט הסכם קציר המלח משנת 2012.

Screen Shot 2015-11-05 at 3.12.20 PM

גם את תשלום התמלוגים הנמוכים לא ביצעה כיל כראוי וניסתה להתחמק מתשלום חלקו של הציבור. הליך הבוררות בין המדינה לכיל הסתיים לאחרונה ועל פיו תיאלץ כיל להחזיר למדינה סכום של כ-250 מיליון דולר בגין תשלומים שלא שולמו כדין. כך למשל, מתוך הדוחות הכספיים של כיל לשנים 2012-2001 עולה כי בתקופה זו חילקה כיל דיבידנד בסך 5.8 מיליארד דולר ושילמה תמלוגים בסך 503.8 מיליון דולר. כלומר, רק 8.6% מהדיבידנד שחולק לבעלי החברה, הועבר למדינה דרך תמלוגים.

בניגוד לתמלוגים, אשר לרוב אינם מותנים ברווחיות המיזם אלא מוטלים כתשלום קבוע ועלולים לפגוע ברווחיות החברה – מס רווחי היתר שהציעה ועדת ששינסקי השנייה, יוטל רק על בסיס הרווח של החברה ואף יבטיח לחברה תעודת ביטוח והגנה על 14% רווח לפחות על השקעתה. כלומר, רק כאשר הרווח התפעולי השנתי של החברה גבוה מ-14% – כיל תאלץ לשלם מס. מיותר לציין כי מדובר בתשואה חריגה במיוחד בהשוואה למקובל במשק. המס החדש יחושב כמובן רק לאחר שינוכה בין היתר שכרו השנתי של יו"ר החברה ניר גלעד בסך כ-9.5 מיליון ₪ לכל הפחות.

למעשה, אין מציאות בה המס החדש הופך מפעל רווחי לכזה שאינו, ואין קשר בין גביית חלקו של הציבור במחצבי ים המלח וסביבתו, לבין הצורך לפטר עובדים ולבטל השקעות. ואולם, כאשר מזהות הקבוצות העסקיות את נקודת התורפה של נבחרי הציבור ותושבי הנגב, מדוע לא להשתמש בעובדים כבני-ערובה, לצעוק חזק ולקוות שכולם ייבהלו?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עוד עובדה לכל מי שהנגב חשוב לו – התרגיל המלוכלך של כיל

  1. אסנת יותם הגיב:

    כי"ל – חברה גזלנית שבאופן עקבי עושה ככל יכולתה,בדרך כלל באמצעים פסולים והרבה שקרים, למקסם את רווחיה גם אם זה על חשבון הציבור ובריאות אנשים, כפי שהיא פועלת להשגת זכיון כריית פוספטים באזור ערד והפזורה הבדואית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s