צדיק ורע לו: הטרגדיה של חושפי שחיתויות בישראל

מאת: איתן מאירי, מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית וארגונית

לא כל מי שסובל מהתעמרות בעבודה הוא בהכרח חושף שחיתויות, אולם כל מי שחושף שחיתויות במקום עבודתו סובל מהתעמרות ומהתנכלות תעסוקתית. מהי התעמרות בעבודה? מי סובל ממנה? מה עובר על הנפגע ומדוע חושפי שחיתות נפגעים יתר מכולם? בכך יגע פוסט זה. 

בימים אלה מובילה ח"כ מרב מיכאלי את חקיקת החוק "מניעת התעמרות בעבודה 2015". התעמרות בעבודה מוגדרת בהצעת החוק כ: "התנהגות מתמשכת, חוזרת ונשנית של אדם בעבודה כלפי אדם אחר, היוצרת עבורו סביבת עבודה עוינת".

התנהגות מתעמרת מתבטאת באופנים שונים לרבות השפלות, הקטנת ערך, הפעלת מניפולציות רגשיות, שקרים, גזלת קרדיט, הפצת שמועות שווא זדוניות, בידוד מקצועי וחברתי, צעקות ואיומים, מידור והכשלה. במרבית המקרים הפוגע הוא המנהל הישיר או מי מטעמו (לשם שטף הקריאה הפוסט נכתב בלשון זכר, אך פוגעים ונפגעים מהתעמרות יש משני המינים), אך התעמרות יכולה להתבצע על ידי קולגה וכל גורם אחר בסביבת העבודה.

פרופיל העובד הסובל מהתעמרות הוא של אדם ערכי והגון, בעל תחושת צדק טבעי, המתקומם לנוכח עוול לאחרים או אי צדק. יש לו תחושת מחויבות ואחריות אישית. חשוב לו שהעבודה תתבצע כהלכה, באופן איכותי ובטוח. יש לו תחושת מעורבות בנעשה גם מעבר לתחום אחריותו, היות שכך הוא יסייע לאחרים, ישתף במידע ויצפה כי כך ינהגו גם האחרים מולו. בנוסף, הוא מתאפיין באמונה עמוקה ובסיסית שבני אדם הם טובים והגונים. הוא גם אדם עם תחושת אוטונומיה גבוהה ותחושת מסוגלות גבוהה. מניסיוני כיועץ וכמטפל תכונות אישיות אלה של הסובלים מהתעמרות בעבודה משותפות גם למרבית חושפי השחיתויות.

בהינתן תכונות אישיות אלה, יקל עלינו להבין את עומק המבוכה, הבלבול, ההאשמה העצמית, ההשפלה והכאב שחווים עובדים אלה כאשר מופעלות עליהם התנהגויות מניפולטיביות, פוגעניות ומרושעות. ואכן, מעל 50% מהנפגעים סובלים מבעיות בריאות משמעותיות (כאבי גב, ראש, נשירת שיער, תעוקה בחזה, סחרחורת, פגיעה במערכת החיסונית, התפרצות מחלות כסוכרת, דאבת שרירים, סרטן ועוד) ומקשיים רגשיים וקוגניטיביים (חרדות, דכאון, בדידות, ייאוש, קשיי שינה, בעיות ריכוז וזיכרון, התפרצויות זעם, בכי בלתי נשלט ועוד). בהעדר תמיכה מקצועית, גם המרקם המשפחתי והחברתי נפגע.

עקב רמת חוסר המודעות לסממני תופעת ההתעמרות, לממדי נפוצותה (לפחות אחד מכל ארבע עובדים יחווה התעמרות חריפה במהלך הקריירה שלו) ולנזקיה הנרחבים, לוקח לנפגע הממוצע זמן רב לקשר בין הפגיעה במצבו לבין ההתעמרות שהוא חווה. גורם נוסף המוסיף לקושי בזיהוי הוא שההתעמרות כמעט תמיד תתחיל בקטן, במניפולציות ותתעצם אט אט. באופן זה, עד כשהנפגע מזהה שהוא נתון להתעמרות, הוא כבר מוחלש ולא במיטבו להשיב מלחמה שערה.

Screen Shot 2015-11-12 at 1.55.56 PMבספרי "המגפה השקטה במקומות העבודה", הדן בתופעה ומציע כלי התמודדות לנפגעים, יש דיון נרחב מדוע כל המעורבים (הנפגעים, הפוגעים, העדים והארגון) מקיימים קשר של שתיקה, כל אחד מסיבותיו הוא. יש בו גם התייחסות לחושפי השחיתויות, אותם גיבורים, אנשים אמיצים ללא חת, אלה שנלחמים על היות מקומות העבודה כדי שיהיו נקיים משחיתות, עבריינות, התנכלות, מפגעי בטיחות וגהות, ומפני פגיעה בעובדים ובצרכני אותם מוצרים ושירותים.

במהלך שנות עבודתי כפסיכולוג המלווה ומטפל בנפגעי התעמרות והתנכלות, מצאתי כי מבין הסובלים מהתעמרות, חושפי השחיתות נתונים לסבל, למתקפות, להשמצות ואיומים יותר מכולם. לכן, באותו אופן, כאשר בוחנים את הנתון כי כ-10% מנפגעי ההתעמרות מתאבדים (!), סביר כי רבים מהם היו חושפי שחיתויות.

חושפי שחיתויות הם אנשים אשר עדים למעשים חריגים ובדרך כלל להצטברות של אירועים חריגים במקום בו הם עובדים: מעשי עבריינות, מעשים המסכנים עובדים, שימוש לא ראוי במוצרי החברה, התנהגויות תוקפניות כהתנכלות ועוד. חלקם יעשו זאת כי הם עצמם נפגעו כתוצאה ממעשים אלו באופן אישי, אחרים יעשו זאת כדי לנקום. אולם רוב חושפי השחיתויות בארגונים עושים זאת כי המעשים שהם מזהים כלא תקינים מקוממים אותם, פוגעים בתחושת הצדק שלהם ובאמונתם העמוקה לגבי מטרתו ושליחותו של מקום העבודה, כמו גם באמונתם מהי חובתו של אדם ישר וכיצד עליו לפעול. אנשים אלה פשוט אינם יכולים אחרת. שהרשב"י אמר: "קשה תרבות ארגונית רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג". נראה לי כי הוא ראה את חושפי השחיתויות לנגד עיניו. אנשים שהתרבות הקלוקלת במקום העבודה קשה להם עד כי הם מוכנים לצאת, לעיתים כנגד כל הסיכויים לתקן אותה.

חשיפת מעשי שחיתות ברת הוכחה ועבריינית מהווה כמובן איום על המושחתים, עוזריהם ועל הנהנים מפרותיה של השחיתות, אולם היא גם מהווה איום על מעגלים נוספים של אנשים אשר ידעו או יודעים על כך, אולם עוצמים עין ושותקים מסיבות של פחד ואי רצון "למשוך אל עצמם אש". דווקא אנשים אלה העדים למעשי שחיתות אולם שותקים, מייצרים לא פעם את עוצמת התסכול והכאב הגדול ביותר אצל חושף השחיתות אשר לרב מוקע מסביבת עבודתו ולא פעם גם ממשפחתו ומחבריו ומוצא עצמו בודד ומבודד.

במסגרת עבודתי עם חושפי שחיתות אשר עוברים התעמרות בעבודתם, אני נוכח שוב ושוב כי הפגיעה העמוקה, הכואבת והנוראית ביותר שלהם היא לא הרדיפה והלחצים כנגדם מצד הנחשפים, אלא נטישתם של חבריהם לעבודה (ולא פעם גם חברים אישיים ובני משפחה) ושומרי הסף, אשר לא תמכו בהם, לא גיבו אותם, שתקו ועמדו מנגד ולא פעם אף הצטרפו לפוגעים ולמתנכלים. על כך אמר מרתין לותר קינג: "יותר משנזכור את מה שאמרו אויבנו, נזכור את השתיקה של חברינו".

עגום מאוד, אך הן שומרי הסף הטבעיים (כגון: מבקרים פנימיים, מנהלי משאבי אנוש, מנהלי האתיקה הארגוניים, קציני ציות, פרקליטות, נציבות שירות המדינה) והן בתי הדין לעבודה, מתקשים ועל פי רוב לא מתאמצים להגן על חושפי השחיתות ולהוקיע את המושחתים. כתגובה למצוקה זו, בימים אלו האגודה לזכויות האזרח, אשר נותנת מזה שנים סיוע משפטי לחושפי שחיתות בעבודה, חונכת שרות חדש של סיוע פסיכולוגי במטרה לסייע להם בהתמודדות המורכבת מולה הם ניצבים וכדי לחזק ולתמוך בהם.

כמוזכר בפוסט, בימים אלה עבר בקריאה טרומית החוק למניעת התעמרות בעבודה. לשם תמיכה להשלמת החקיקה אודה אם תצרפו חתימתכם לעצומה הקוראת לכך. לחתימה על העצומה למען החוק: http://www.atzuma.co.il/stophitamrut.


הפוסט נכתב על ידי איתן מאירי, מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית וארגונית, יועץ ומטפל בנפגעי התעמרות, מחבר הספר "המגפה השקטה במקומות העבודה".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s