איך הפכתי לפעיל חברתי

מאת: שי מרון

כבר הרבה שנים שאני מסתובב עם הרגשה שמשהו פה לא בסדר. ב-2011 הרגשתי שהנה – הגענו לנקודת סף וכולם יוצאים לרחובות לעשות שינוי. אבל שוב, כמו תמיד, מרחו אותנו. מרחו כל כך טוב שלקח לנו ארבע וקצת שנים כדי להבין את זה. כלומר, להבין את זה בעוצמה מספקת כדי לחזור לרחובות. 

מה שהוציא אותי לרחוב שוב היא ללא ספק הסדרה "מגש הכסף". המוטיב החוזר שעובר כחוט השני בין פרקי הסדרה השונים הוא של אלמנט ריכוזי במשק הגורר קומץ של בעלי הון שמחליטים איך העתיד שלנו יראה. איפה נבחרי הציבור שצריכים לשמור עלינו? נרדמו בשמירה? או שהם פשוט בחרו לשרת אזרחים נבחרים שעוזרים להם לשמור על הכיסא? ההרגשה היא שאצל רוב נבחרי הציבור, הכיסא והג'וב הפכו לחשובים יותר מהמטרה.

מגש הכסף

"מגש הכסף" – הניצוץ להתפכחות הציבור?

אז אותם אזרחים מובחרים ששילבו ידיים עם הממשלה, עכשיו עושים על כולנו סיבוב ענק של רווח (100,000,000,000 ש"ח לפי הערכות). בשעה שהתקשורת כמעט ולא מדווחת באוביקטיביות בנושא (אחרי הכל, לאזרחים המובחרים יש דריסת רגל משמעותית בכלי התקשורת). פרטי המו"מ נותרו חסויים ומה שכן מתפרסם כל כך מסובך לעיכול, כך שמרבית האזרחים פשוט בוחרים להתעסק בפורנו חדשותי פשוט וטוב כמו איראן, סימון מוצרים וכיו"ב. בקיצור, אייטמים נוחים לשלטון כדי להסית את תשומת לב לדברים שישפיעו פחות מאשר הסכם גז הוגן.

הציבור הרחב לא מבין את מה שיצחק תשובה ונובל אנרג'י הבינו כבר היטב – יש פה פוטנציאל עצום לרווח, השאלה היא האם הרווח הזה הולך לטובת הציבור או לטובת מספר מצומצם של אנשים? להזכירכם, אוצרות הטבע של המדינה שייכים לכולם. אין לאף אחד פטנט עליהם. אני בעד שיצחק תשובה ונובל אנרג'י ירוויחו, אבל לא על חשבון הציבור באופן חד צדדי ולא שוויוני.

ומילה אחרונה על התרגיל של ביבי ומונופול הגז: אם עד כה כל העסק היה באזור האפור, אז התרגיל הפוליטי של ביבי להעביר את ההסכם בכל מחיר (החל ב-התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, עבור ב-התפטרותו של השר דרעי, וכלה ב-ריכוז כה גדול של סמכויות בידי אדם אחד) הוא סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית.

יש פה תמהיל מסוכן של לוביסטים, אינטרסים, סמכויות וכסף גדול מול ניסיון להשתיק את המחאה (שאינה מסוקרת במרבית כלי התקשורת) ואת המידע על ההסכם הזהאז החלטתי לצאת לרחובות שוב, כי אני רוצה עתיד טוב יותר, עתיד בו נהנה כל אזרח ממשאבי המדינה בדומה למדינות אחרות בהן נמצא אוצר טבע כזה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על איך הפכתי לפעיל חברתי

  1. רון וייס הגיב:

    60% מרווחי מכירות הגז יועברו כמס לתועלת אזרחי ישראל.לכן צריך לאשר את המתווה מהר לתועלת אזרחי ישראל.
    אחרת ישראל תיגרר לבוררות בינלאומית בז'נבה,בוררות בה תנצח נובל אנרג'י,ובינתיים הגז ישאר באדמה.

    אהבתי

    • שי מרון הגיב:

      שלום רון,
      באמת טוב שחתמו על עסקה במחשכים (בלי שום פרוטוקול ורחוק מעיני הציבור) עם חברה שאין לה שום אינטרס לטובת המדינה. כן כן, מחר הם יכולים להחליט למכור את כל הגז שלנו לאיראנים או לכל ישות אחרת.
      דבר שני, למה שלא נהיה כמו דנמרק (69% בממוצע) או נורווגיה (75% בממוצע), או חלילה כמו מצרים (בין 72% ל-90%). אגב, כתוב בממוצע, כי שם אין מונופול, אלא מספר חברות.

      אם אתה באמת רוצה בטובת אזרחי ישראל, אז כדי לא לאשר את המתווה הנוכחי.
      אגב, הגז לא נשאר באדמה, הוא כבר זורם היטב מזה מספר שנים. גם אם המתווה ישתנה לטובת העם, הם עדיין יעשו המון רווח ובכל מקרה לאף אחד לא ישתלם להשאיר אותו באדמה. זו סתם הפחדה שלא קשורה בשום הגיון כלכלי, ותהיה בטוח שנובל אנרג'י פועלת ממניעים כלכליים (אין לה שום עניין בטובת המדינה).

      בהצלחה לכולנו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s