השר לענייני הכל

מאת: אריאל אוסרן, בלוג איכות השלטון

"יש לנו נושא נוסף שבו אנחנו צריכים להשתפר באופן דחוף, ושם, שם אנחנו בחסר גדול מאוד. אני מדבר על ועדת שרים לענייני רגולציה […] אני מעלה את זה כאן משום שאנחנו לא סתם מקימים היום ועדה, אנחנו התחייבנו להילחם בזה, להילחם בזה עם גרזנים – זה לא יהיה". כך פתח ראש הממשלה בנימין נתניהו את ישיבת הממשלה לפני חמישה חודשים, ומאז, נראה שהגרזן הרגולטורי שלו לא נח רגע אחד. 

קורבנות הגרזן הרגולטורי של נתניהו הם רבים, מה שהופך את הגרזן למושחז וחד יותר עם כל הנפה. קחו למשל את הדחתה הפתאומית של יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן. הרגולטורית העירנית, שכל פשעה היה שעשתה את עבודתה כנדרש והזהירה מפני ליקויים במתווה הגז, כנראה היוותה מטרד גדול מדי ונמצאה כמועמדת ראויה להיות מסולקת לשולי הדרך בניסיון לאשר את המתווה הנכסף.

אך פרקש-הכהן אינה הקורבן הראשון של הגרזן של נתניהו. כמה חודשים לפני כן, גם כן סביב סוגיית מתווה גז, לחצים עצומים שהופעלו על דיויד גילה הממונה על ההגבלים העסקיים לקבל את הסכם הפשרה המרוכך של הממשלה בניגוד לחוות דעתו המקצועית של גילה, אילצו אותו להתפטר.

גילה ופרקש

דיויד גילה ואורית פרקש-הכהן, הקורבנות הראשונים של גרזן הרגולטורים של נתניהו

בהודעת ההתפטרותו הסביר גילה את המהלך: "החלטתי נובעת מכמה שיקולים, שבראשם הידיעה כי הממשלה – ובפרט משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד האנרגיה – יעשו כל שביכולתם כדי לקדם את המתווה המתגבש בימים אלה בתחום הגז הטבעי, וזאת אף במחיר אפשרי של פגיעה בעצמאותה החשובה של רשות ההגבלים העסקיים, או פגיעה ביכולתה של הרשות לבצע מהלכים חד־צדדיים". נראה שעצמאות הרשויות בישראל מותנית בהסכמתו של ראש הממשלה.

אבל נתניהו צודק. ישראל אכן סובלת מעודף רגולציה. אולם מה שהוא לא יספר, ולא במקרה, זה שעודף הרגולציה נובעת דווקא מהתערבות יתר של הדרג הפוליטי ברגולציה. כך, בדו"ח הוועדה לייעול מנגנוני הרגולציה בישראל (אפריל 2013), נכתב כי האיכות הנמוכה של הרגולציה בישראל נובעת בעיקר מ"עוצמה גדולה וסמכויות מרובות של הדרג הפוליטי מחד, ובעצמאות נמוכה וסמכויות מצומצמות של הרגולטורים מאידך. הבדלים אלה באים לידי ביטוי במרבית תחומי התשתיות בהם קיימים מודלים ברורים במדינות המפותחות – תקשורת, אנרגיה ותחבורה ציבורית".

לפי הדו"ח, התנאים לרגולציה יעילה הינם עצמאות בקבלת החלטות, הבטחת מינויים מקצועיים, הגנות מהדחה למפקחים ומתן סמכויות אכיפה לגוף המפקח – דבר שנתניהו מתנגד אליו בקנאות כל אימת שהמפקחים לא שומעים לקולו. אך הדבר הכי מקומם מקריאת הדו"ח הוא שאחד החתומים עליו הוא לא אחר מאשר מר יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שהתעקש בנחרצות לעקוף את סמכות הממונה על ההגבלים ולהעביר את מתווה הגז בהקדם האפשרי. אם כן, נראה שלא ה"וודאות רגולטורית" או צמצום "עודף הרגולציה" הם שניצבים לנגד עיניו של נתניהו, אלא "וודאות הרגולציה".

המשך הסיפור כבר ידוע לכולם: נתניהו הספיק מאז לאשר את מתווה הגז בזכות התפטרותו של אריה דרעי ממשרד הכלכלה והעברת סמכויותיו לראש הממשלה, דבר שאפשר לו לחתום על סעיף 52 הידוע לשמצה ולאשר את המתווה.

ואולם, כל מה שנכתב עד כה מתייחס אך ורק למהלכיו הכוחניים של נתניהו בכובעו כשר הכלכלה. אך כידוע, מעבר להיותו ראש ממשלה, ביבי מחזיק בעוד חמישה תיקים מיניסטריאליים: שר החוץ, שר התקשורת, שר הכלכלה, השר לשיתוף פעולה איזורי, ועם פרישתו של סילבן שלום מהחיים הפוליטיים בצל חשדות לעבירות מין חמורות, הוא כעת גם שר הפנים. כך שהגרזן שלו נדרש לפעול שעות נוספות.

ביבי

ממשלת נתניהו ה-34 (תמונה: רז ציפריס)

ואכן, עם כניסתו למשרד התקשורת, מיהר נתניהו לפטר בשיחת טלפון קצרה את מנכ"ל המשרד, אבי ברגר. מנכ"ל משרד ממשלתי היא אמנם משרת אמון, כך שלא מדובר בחריגה מסמכות, אך יש הטוענים כי פיטוריו של ברגר נועדו לשמש קריאת אזהרה לשאר הדרג המקצועי בממשלה שלא להיות עצמאי מדי. זאת, נוכח התנגדותו של ברגר להחלטה של נתניהו בשבתו כשר האוצר לפני הבחירות, לגבות מערוץ 10 סכום של 16.8 מיליון שקל בטרם יקבל רישיון, וכן לאור הרפורמה בפס הרחב שעשויה לפגוע משמעותית בבזק, בבעלות שאול אלוביץ', אשר מחזיק גם באתר וואלה! המעניק לנתניהו סיקור אוהד במיוחד.

בכך מסתכמת תמצית תורת הרגולציה של ראש ממשלת ישראל. לראייתו, רגולציה יעילה היא כאשר אף אחד לא מעז להתנגד לדעתו של השר הממונה, במיוחד כשמדובר ברגולטורים המקצועיים. וכאשר הרגולטור בוחר ברוב חוצפתו בכל זאת לעמוד בדרכו של השר הממונה – אז פשוט מזיזים אותו מהדרך, בין אם מרצון, כדוגמת דיוויד גילה, או בכפייה, כמו במקרה של אורית פרקש-הכהן. ומה קורה אם השר עצמו לא מתיישר עם ביבי? תשאלו את אריה דרעי.

Screen Shot 2016-01-06 at 6.59.32 PM

מתוך תוכנית הסאטירה "היום בלילה עם גורי אלפי". לסרטון המלא לחצו כאן

אך יותר מזה, השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מה הדבר מעיד על תפיסת הדמוקרטיה של ראש הממשלה? האם ייתכן מצב שבו ראש ממשלה ירכז אצלו כל כך הרבה תיקים רק מהתירוץ של שמירה על המשילות? היכן האיזונים והבלמים? ומה זה אומר על התפקוד של כל אותם המשרדים? האם אזרחי ישראל אינם ראויים למשרד כלכלה מתפקד? ומה עם המציאות שבה ראש הממשלה הוא הרגולטור העיקרי בענף התקשורת?

נסכם במילותיו של ראש הממשלה מתוך הישיבה בה הוחלט לפטר את אורית פרקש-הכהן: "אתם יכולים לצטט אותי: 'אני מצפצף על זה'. שר צריך לקבל החלטות וממשלה צריכה למשול".

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על השר לענייני הכל

  1. פינגבאק: איך הפכתי לפעיל חברתי | בלוג איכות השלטון

  2. מאיר פרידמן הגיב:

    הייתי חבר ,פניתי אליכם שאני נתקלתי בשחיטות ולא קבלתי את עזרתכם ,אפילו תשובה כיום אני מנהל לחימה לבדי, מאיר פרידמן יפה שנזכרתם בי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s