קימת מחויבות מוסרית וערכית להגן על חולינו

מאת: פרופ' תיאו דב גולן, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות (1986-7)

אף כי פרשתי מעסוקיי ברפואה למן יציאתי לגימלאות ב-1998, המשכתי לזהות את תהליך ההידרדרות המתמשך של מערכת הבריאות הציבורית, הנמצאת כיום, לדברי מבקר המדינה על סף קריסהבעת כהונתי כמנהל ביה'ח "רוטשילד" (1974–1986) וכמנב'ל משרד הבריאות (1986–1987), הבחנתי בעובדה המרה כי לא מתקיים במשרד הבריאות תכנון לטווח ארוך, שהינו כה חיוני למערכת זו

דוגמה פשוטה להכרח זה יכול לשמש נושא הכשרת רופאיםהכשרתם למקצועותיהם נמשכת לפחות 12 שנים. מהן 6 שנות לימוד בפקולטה לרפואה + 1 שנת סטג' + 5 שנים לרכישת מומחיות = 12 שניםפרק הזמן הנדרש להכשרת כח אדם בתחומי הסעוד והטכנאות הרפואית אמנם קצר יותר, אך גם הוא נמשך מספר שנים.

כלומר, פתיחת מחלקות חדשות, הרחבת בתי'ח קיימים או בניתם של חדשים בהתאם לגידול האוכלוסיה ופיזורה הגיאוגרפי,יתכנו רק באם ימצא כ'א רפואי לאיושם, המותנה בתכנון ארוךטווח תוך הקמת התשתית הפיזית במקביל. כמובן, אותה חשיבות לתכנון, נכונה גם למערכת הבריאות בקהילה.

המסקנה הברורה: בהעדר תכנון ארוךטווח לא תתכן פעילות יעילה במערכת הבריאות,מסקנה הגיונית שאותה התכוונתי לייסם בעת כהונתי כמנכ'ל לפני 30 שנה. בגלל חילוקידעות ביני לבין השר – פרשתי מן התפקיד. (למעונין: "מעריב" יום א' 11/10/1987 "אמרתי לשרת הבריאות – חפשי לך מנכ'ל חדש"). עתה, כשמצבה של מערכת הבריאות הציבורית "זועק לשמים", החלטתי לצאת מ"שלוותי הגימלאית", לפעילות אישית יוזמת להגנת חולינו, ובידיעתה המוסכמת של הנהלת ההסתדרות הרפואית (הר'י).

להלן החוויות המזעזעות העקריות, שהניעוני לכך – חווית חדרי המיון.

איני מסוגל לתאר במילים את המציאות העלובה והמחרידה לחולים הפונים/מופנים לחדרי המיוןזוהי מציאות תתאנושית משפילה לאוכלוסיה, שאין ידה משגת לפנות לרפואה הפרטיתהתנאים בהם שוהים החולים במרחב מח' המיון במיטות "השהיה" למיניהן (כבר חזיתי מצבים של 4 יממות ויותר),תוך טיפול והמתנה להתפנות המיטה "הגואלת" באחת ממחלקות האשפוז העולות על גדותיהן (כולל הפרוזדורים), הרופאיםהתורנים הקורסים תחת עומס עבודה כבד (בחלק מן המקצועות), האחיות המתרוצצות תוך נסיון לקלוט את "מבול" הפונים החדשים הבלתי פוסקכחעזר בלתי מספיק לשמירת הנקיון ההכרחי ולשינוע החולים לביצוען של בדיקות משלימות באיזור אחר.

שערורית חלוקתו של העודף התקציבי של 18.5 מיליארד ש'ח: השידור הדוקומנטרי מתוך דיוני ועדת הכספים של הכנסת, שהתרחש בשלהי שנת 2015, הציג במלוא מערומיו את השחיתות המוסרית הקיימת לכל רוחב הקשת הפוליטית, ובמיוחד של זו הקואליציונית!

בלט הלהט שבו התקוטטו נציגי המפלגות השונות על חלקן בהקצאת הכספים למטרות שהם חפצים ביקרןאף חבר כנסת ואף לא שר הבריאות (או נציגו) דרשו להקצות חלק מעודפים אלה לתקציב מערכת הבריאות הקורסתכפי שנאמר בפומבי ע'י רופא בכיר: "נער הייתי וגם בגרתי, ולא ראיתי חבר כנסת או מקורב אחר מאושפז במסדרון…"

מינוי מועמד שאינורופא לתפקיד מנכ'ל משרד הבריאות: מינויו של אדם שאינורופא כמנכ'ל מ. הבריאות, מהווה פגיעה דורסנית בערכי המצפון , המוסר והאתיקה המקצועיים של עבודת הרופא ודרך פעילותומינוי זה התקבל בין חברינו ברחבי העולם הרפואי בתדהמה מלווה בגיחוך. בארצות הברית לדוגמה, תפקיד זה קרוי Surgeon General דהיינו "המנתח הבכיר",ולכן לא יתכן שלא יהיה רופא בכיר!

העקרון העליון שעליו מצווה הרופא תוך שנות לימודיו בפקולטה לרפואה הינו "הצלת חיים". גישה זו מעוגנת ב"שבועת הרופא העברי", לה נשבעים הסטודנטים לרפואה בסיום לימודיהם. להלן מספר ציטטות ממנה למי שאינו מכירה ומוקירה: "ושמרתם עד מאד חיי האדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם", "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר אם נוכרי, ואם אזרח, אם נקלה ואם נכבד". לעומת זאתמנכ'ל שאינורופא, לא ספג בשנות לימודיו את ערכיה של ה"שבועה", לא הטמיע את רוחה, ובהיותה זרה לתפישת עולמו אין צפי שישאף לממשה!

העקרון העליון הגלום ב"שבועה" תואם במלואו את המסורת הלאומית שלנו, המשתקף באמירה "המציל נפש אחת. כאילו הציל עולם מלא". ומעשינו בארץ וברחבי העולם מוכיחים זאתעקרון "השבועה" נוגד לחלוטין עקרונותיהם המועדפים של גורמים חיצוניים למערכת הרפואה הציבורית, המבקשים לכפות אותם עליה: "איזון תקציבי, חסכון והתייעלות". (דוגמת :"10 דקות לחולה",שאולי יצליחו לייעלה ל-"5 דקות לחולה"?).

הישגי הרפואה הציבורית הישראלית "מועלים על נס" לא אחת מפיהם של "נבחרי הציבור" שלנו, והפכו לשם דבר בעולם הרפואה הבינלאומי, ואף בין החוגים העולמיים שמחוץ למקצועזאת על אף הקשיים המרובים שאותה חוותה המערכת ב-67 שנות המדינה, ושידעה להתמודד עמם בהצלחה. (ראה בין היתר:מערכת הבריאות והישגיה בשנות "גלי העליה ההמונית"!).

הישגים כבירים אלה של ארגון וניהול התשתית הרפואיתממלכתית לא נולדו מעליהם, אלא היו פרי עמלם ללא ליאות של בכירי רופאיה של הרפואה הציבורית , חזונם ומנהיגותםדו'ח מבקר המדינה האחרון (שהוגש לכנסת בשלהי 2015 ומתיחס ל-2014). חשבתי לעצמי כי תהליך זה של החלפת ערכי "השבועה" בערך "האיזון התקציבי" מהווה הוכחה לכך כי הגורמים החיצוניים למערכת מתכוונים לדחוק אותנוהרופאים ולנשלנו מן ה"היכל" המפואר של מערך הרפואה הציבורית שבנינומורינו, חברינו ותלמידינו אחרינו. אולם בהרהור שני עלה הספק : אולי הנני סוביקטיבי בתחושתי?

אולם בהתעמקי בדו'ח המבקר הנ'ל,התברר לי כי תחושותי מוצדקותדו'ח מבקר המדינה בפרק: "סוגיות בתקציב מערכת הבריאות", מתאר ומצייר "ללא כחל וסרק" ובאופן האוביקטיבי המדויק והפרטני אך גם העגום ביותר, את תפקודי משרדי הבריאות והאוצר (גם יחד) כניהול כושל ומתמשך לאורך שנים, של תקצוב מערכת הבריאות הציבורית.

ולהלן מספר ציטטות:

תהליך זה: "שהוביל אותה לסף קריסה" והמחייב "טיפול שורש", המחייב "לבחון האם המענה התקציבי הינו הולם", וכן: "לערוך עבודת מטה לצורך קביעת מדיניות תכנון ארוכת טווח". בנוסף, ובכל החומרה הראויה מוצג הפרק (בדו'ח הנ'ל): "השמירה על זכויות החולה המאושפז ועל כבודו". הפרק מציג בפרוטרוט כיצד נפגעים "זכויותיו, כבודו ופרטיותו של החולה" עקב חרפת מצוקת האישפוז, שהפכה לנחלת הכלל (למעט "לבעלי הקשרים"- תוספת שלי).

נתונים מרגשים, מזעזעים ומרגיזים אלה מחייבים תגובה ציבורית הולמת, כיון"שהגיעו מים עד נפש": גיוס קואליציה ליצירת לחץ ציבורי רחבטווח, נמרץ,מתמיד ונחוש לשם שיקום מערכת הבריאות הציבורית המתמוטטת לנגד עינינוקואליציה זו חייבת לכלול חברי כנסת לרוחב הקשת הפוליטית, עמותות ציבוריות הפועלות בתחום זה, קופות החולים, וכמובן ערוצי התקשורת למיניהם.

על ההסתדרות הרפואית (הר'י) לרכז פעילות זו מבחינה מקצועית, ולהניף את דו'ח מבקר המדינה כ"דגל" בדרישה חדמשמעית לאימוצו וליישומוהדרך להשגת יעד זה היא בהקמת גוף מקצועי ובלתיתלוי שיגבש "מדיניות בריאות ממלכתית" לעשור השנים הקרובות (תוך הסתייעות בגופים מקצועיים בינלאומיים כגון WHO). משמעותה, מדיניות ארוכתטווח, שמשרדי האוצר והבריאות (גם יחד) נמנעו מלגבש עד כה.

עם אישורה כחוק, יובטח תיקצוב הולם ורב שנתי למערכת, אשר יאפשר את שיקומה ההדרגתי עד להחלמתה המלאה, וללא תלות בממשלה מכהנתפרושו של דבר, החזרת הערכים והרוח של "השבועה" למקומם הראוי, כלומר העמדה בראש מחויבתו ואחריותו המקצועית של הרופא את "השליחות למען החולה", ותגנז חרפת הסיסמה, שמנסים להשליטה במערכת כיום והאומרת, כי ראשית אחריותו הינה "איזון תקציבי". אני מודע לכך כי הרעיון קשה ביותר לביצוע!

אולם אם ניזכר ב"מחאת הקוטג'", הרי מחאה צודקת, מתמידה, נחושה, מאורגנת ומרובת שותפים, המאוחדת בזעקה הנוקבת שלנו "המלך עירום!!!"- עשויה להזיז הריםאנו כאזרחי המדינה מחויבים מוסרית וערכית להגן על חולינו – אין שום גורם אחר העושה זאת!

עלינו לנסות! עלינו להצליח!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s