המסמר האחרון

מאת: עו"ד תומר נאור, מנהל המחלקה לליטיגציה, התנועה לאיכות השלטון

הפרדת רשויות. קחו כל נער או נערה שסיימו הרגע את לימודי האזרחות שלו ותשאלו אותם מה למדו בשנה האחרונה, סביר להניח שצמד המילים הזה ייזרק לאוויר מיד בהתחלה. אולי שני רק ל"יהודית ודמוקרטית". לאחריו יגיע הנאום על איזונים ועל בלמים, על גורם מבקר ומפקח – וכמובן על כמה שהתפיסה הזו חשובה לקיום הדמוקרטיה הישראלית.

כמה חבל שאין להם מושג שאנחנו רחוקים שנות אור מהתפיסה הנשגבת הזאת. 

האמת היא שעל הנייר יש לנו רשות מבצעת חזקה – הממשלה וזרועותיה – עליה צריכה לפקח הרשות המחוקקת, הלוא היא הכנסת. לצידן יש גם את הרשות השופטת. זה גם כנראה מה שמלמדים את הילדים שלנו כהכנה לבחינות הבגרות. כמה חבל שהמציאות בשטח היא עולם אחר לחלוטין.

כמה שונה? הנה דוגמה: בנובמבר 2013 זוכה אביגדור ליברמן מכתב האישום שהוגש כנגדו בבית משפט השלום בירושלים. מספר ימים לאחר מכן הוא מונה לתפקיד שר החוץ בממשלת נתניהו הקודמת, ומותיר מיותם את כס יו"ר הוועדה לחוץ ובטחון אותה מאייש באופן קבוע חבר כנסת מהקואליציה.

ועדת החוץ והבטחון, למי שלא מכיר, היא הגורם המרכזי והבלעדי המפקח על פעילותה של הרשות המבצעת, על זרועותיה השונות, בתחומי החוץ והביטחון הלאומי. היא אינה פתוחה לציבור כוועדות אחרות ומהווה לא פעם את הביקורת היחידה על שורה ארוכה של נושאים ביטחוניים רגישים. ראש הממשלה מדווח בפניה, וכך גם שרי החוץ והבטחון, הרמטכ"ל וראשי השירותים המיוחדים.

תמונה לבלוג

יריב לוין (מימין) וצחי הנגבי (משמאל)

אבל בחודש נובמבר 2013, כשהתפנה מקום בראשות הוועדה, כל אלו נשכחו כשראש הממשלה דאז (והיום) התלבט את מי לצ'פר בתפקיד הנחשב והנחשק – צחי הנגבי או יריב לוין. זה לא שינה לו, כמובן, שאת יושב הראש של הוועדה ממנה הכנסת, או שבכך שהוא מונע ממנה (באמצעות יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין) למלא את תפקידה – הוא מחליש אותה ואת הכנסת עוד יותר.

משום שבישראל של היום, על אף הססמאות, הרשות המבצעת דורסת יום אחרי יום את הכנסת. התערבות בוטה בתהליכים הפנימיים של מי שאמורה להיות רשות מבקרת ומפקחת, מאזנת ובולמת, עצמאית וחזקה, הינם עניין שבשגרה. התערבות זו נועדה לכופף את הרשות המחוקקת לצרכי הרשות המבצעת ולהפוך את הראשונה לחותמת גומי.

כולנו זוכרים את הפוטש שניסה לארגן בנימין נתניהו לרובי ריבלין שהעז לעמוד על שלו כיושב ראש הכנסת ולא לכופף ראשו. גם יולי אדלשטיין זוכר ומיישר קו בהתאם. בהיעדר יושב ראש חזק ועצמאי – לא נותר מי שייאבק על כבודה ומעמדה של הכנסת.

לא פלא, שבמציאות הזאת – שבה למרות שלמראית עין חוקים עוברים במליאה, הם נסגרים עמוק קודם לכן בוועדת השרים – פונים חברי הכנסת לרשות השלישית, זו שעדיין שומרת על עצמאותה – הרשות השופטת.

בגץ

זה מה שהם עשו גם בפברואר 2014, אחרי 3 חודשים של שיתוק מוחלט בעבודת הוועדה לחוץ ולבטחון, כששלושה מהם הצטרפו לעתירה של התנועה לאיכות השלטון שבעקבותיה חייבה השופטת חיות את הכנסת להכריז על יושב ראש חדש בתוך 30 ימים (שנכנס לתפקידו רק בחודש מאי של אותה השנה). זה מה שהם חייבים לעשות גם בפעם הבאה שבה הממשלה תרמוס את יכולתם למלא תפקידם כמחוקקים. וזה מה שיואב קיש מנסה למנוע מהם לעשות בימים אלה.

אפשר לדבר פה על הפגיעה בזכות החוקתית לגישה לערכאות. אפשר לדבר על הגיחוך שבחקיקת חוק שלא יהיה אפשר באמת לאכוף אותו. אבל מעבר לכל הדיבורים שתשמעו במקומות אחרים, המסר שחשוב שיעבור הוא פשוט – הרשות המחוקקת בישראל 2016 נעדרת כל יכולת ממשית לפקח כראוי על הממשלה גם בכלים שיש לה היום.

אל תקחו לה את הכלי האחרון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על המסמר האחרון

  1. משה בן הרוש הגיב:

    אז מה שאתה מציע עו"ד תומר נאור, כדי לפקח על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, שהרשות השופטת תפקח, דע עקא, הרשות השופטת גם בעייתית ונגועה בחד צדדיות (שמאל בדרך כלל) כבר 68 שנים יותר מידיי. נניח הנחה: לו הבחירות היו מתקיימות רק בקרב שופטי בית המשפט העליון, ח"כ ממרץ היה מרכיב את הממשלה ביחד עם המחנה הציוני ולפיד. 75% משופטי העליון היו בוחרים שמאל רדיקלי והשאר היו מתפצלים בין הליכוד, הבית היהודי ואחרים כולל ערבים.

    בעניין הביקורת העקבית שלי נגד בית המשפט העליון, נגד פסיקות הזויות של שופטים, נגד הפרקליטות לעיתים, נגד המערכת המשפטית בהכללה, קח לדוגמא את מקרה הקנס המגוחך שהטילה מערכת המשפט על חנין זועבי, דבר שהקפיץ לי את הבטן וגרם לי להעלות את המאמר הבא:

    פשיטת רגל של מערכת המשפט בישראל. לכן הולך ופוחת האמון בבית המשפט, לכן צריך רפורמה, לכן צריך שינוי. במגדל השן יושבים שופטים המנותקים מהמציאות ונותנים פרשנות כראות עיניהם. איזה מסר העביר בית המשפט הנכבד בפסק דין כזה? 500 ש"ח פיצוי על ביזוי של שוטר? 500 ש"ח פיצוי לכל אחד מהשוטרים שבוזה?
    לכן צריך לעשות סדר בבית המשפט העליון, שיוריד סטנדרטים לערכאות הנמוכות יותר – מחוזי, שלום וכו'. צריך למנות ועדה לבחירת שופטים שתשנה את ההגמוניה של השמאל ואת השליטה המוחלטת של דעות השמאל בבית המשפט העליון.
    נתניהו נבחר גם כדי לשנות את השליטה המוחלטת של שופטי בית המשפט העליון ולהפוך אותה לשליטה של הימין. כשהשמאל יחזור לשלטון שיהפוך בחזרה. כך יהיה איזון, פעם כך ופעם אחרת. מי שישלוט בממשלה ישלוט ברוב בבית המשפט העליון.
    כך בארה"ב, נשיא ארה"ב דואג שימונו שופטים בבית המשפט העליון לפי האג'נדה שלו בתקופת כהונתו. פעם השליטה בבית המשפט העליון של הדמוקרטים ופעם של הרפוליקנים.
    אצלנו כל הזמן, 68 שנים יותר מידיי, הדעות בבית המשפט העליון ובבג"ץ הן של מרץ ושל השמאל הקיצוני.
    קחו לדוגמא את ההחלטה של בית המשפט העליון והנכבד, שראש הממשלה (נתניהו) לא יכול להיות גם שר וגם רוה"מ. למה לא בעצם? כי הם, השופטים המורמים מעם והמנותקים מהציבור יכולים להחליט, כי אף אחד לא שם למלכי המלכים (השופטים) גבול. כי הם לוקחים סמכויות מבלי שמישהו בחר בהם. בעצם הם בחרו בעצמם כבר 68 שנים, חבר הביא חבר ותמיד מאותה מילייה של רחביה, צהלה וטלביה. תמיד מהצד השמאלי, תמיד עם דעות של מרץ והשמאל הקיצוני.
    הוכח כמה בית המשפט העליון זקוק לרענון מכיוון שאף אחד לא בחר בשופטים האלה לחוקק לנו חוקים ולהחליט האם נתניהו יכול להיות שר וראש ממשלה או לא. בית המשפט העליון לוקח לעצמו סמכויות מבלי שאף אחד מהרוב השולט במדינה מעוניין בזה. למיעוט מהשמאל זה מתאים כי ההחלטות הן מבית היוצר של מרץ, המחנה הציוני והמפלגה הערבית.
    לרבין, פרס ברק ואחרים למשל היה מותר להיות גם שר בנוסף לרוה"מ, אבל כשזה מגיע לנתניהו הפרמטרים שונים. ימצא השופט (מלצר) שיקבע הלכות חדשות. למה? כי זה נתניהו.
    זו גם אחת הסיבות שצריך לעשות רפורמה, שינוי, רענון – תקראו לזה איך שאתם רוצים – בבית המשפט העליון.

    דוגמא נוספת מאזור המשפט של אולמרט:

    רקחו לנו פרקליטי צמרת של אולמרט "עסקאות" עם פרקליטים בכירים בפרקליטות, עם אלה מהפרקליטות שצריכים לשמור על שיוויון בין מעמדות, שיוויון בין "מורם מעם" לבין אזרח רגיל. בפה אומרים (אומר הפרקליט הראשי שי ניצן לדנה וייס בערוץ 2 למשל) שדין אחד לכולם ובפועל יש דין למיוחסים, לעשירים, למקורבים ויש דין אחר לעם האחר, הפשוט. צוחקים עלינו בעיניים. אח"כ מתפלאים למה אין צדק בבית המשפט, למה הציבור חושב שאין צדק, למה הציבור חושב שיש דין אחד למיוחסים ודין אחר, שונה, לעמך ישראל. הם ואפסם עוד. אח"כ מתפלאים כל יפיי הנפש למה אין אמון במערכת המשפט.

    ראבק, היה כבר גזר דין חלוט נגד אולמרט. היה ערעור. היו הוכחות לשיבוש מהלכי משפט. למה עסקאות? למה בכלל לדון על עסקאות עם פרקליטי אולמרט? שיגישו לבית המשפט, שיטענו הפרקליטות בשמנו בבית המשפט, שפרקליטי אולמרט יטענו גם הם, שיתנו לדברים להתדיין בבית המשפט, בפני השופטים וכמו שאולמרט אומר "יש שופטים בירושלים". שיכריעו השופטים. מה פתאום עסקאות חשוכות ובזויות בחדרי החדרים של אותם פרקליטי צמרת שכל הזמן הדלת של פרקליטות המדינה פתוחה לפניהם? איך הם לא ישארו פרקליטי צמרת אם כל בר דעת יודע שכדי להשיג עסקה עם הפרקליטות צריך לשכור אותם, כי להם יש קומבינות עם הפרקליטות, כי הם קרובים לצלחת, כי יעשו איתם עסקאות. הם מבוקשים כי כולם יודעים שיש להם קומבינות עם הבכירים ביותר בפרקליטות, מעין שמור לי ואשמור לך.

    האם ברקן, או בוזגלו, או לייבוביץ או סימחונוב או מהרטה או שרעבי, דינוביץ או יחזקאלי או שוהם מהישוב, לאחר שייגזר דינו לכלא, יוכל לשלוח את פרקליטיו כדי לרקוח עסקה עם הפרקליטות? נניח יגידו כך: "אוקיי, הורשע הלקוח שלי, הוא יודה עכשיו ששיבש חקירה ובתמורה תהפכו את השנה וחצי שקיבל וה- 8 חודשים שקיבל לחופפים". נראה לכם הגיוני? אז למה זה נעשה אצל אולמרט? ברור שלא יסכימו בפרקליטות לקבל פרקליט של אזרח מהישוב, או לדון איתו, הוא לא יגיע אפילו לשומר, לש"ג בשער של משרד המשפטים הוא לא יגיע, לטלפון לא יענו לו, יגידו לו תטען את טיעוניך כמקובל בבית המשפט. אז למה אולמרט כן?

    למה למשל פרקליטי עבריינים בכירים מעולם הפשע, לאחר שנגזרים עליהם עונשים כבדים, לא יתקבלו במשרדו של פרקליט המדינה וידונו איתו על "עסקה" ללקוח שלהם. מה ההבדל. זה עבריין פלילי מורשע וזה עבריין פלילי מורשע.
    כולנו מבינים שמשהו לא תקין ומעוות בפרקליטות. זו אותה פרקליטות שהגיעה לעסקת טיעון חלומית לנשיא אנס, לנשיא משה קצב, שרק בטמטומו ויתר עליה, מבלי שיצטרך קצב לשבת בכלא על אונס אפילו יום אחד וראינו (לא בזכות הפרקליטות, אלא בגלל טפשות קצב) איך פסק בית המשפט בסוף, 7 שנים בכלא.

    הפרקליטות הורסת במו ידיה כל חלקה טובה של אמון שעדיין קיים ומה שנשאר לנו לומר ולהתריע שאובד האמון במערכת המשפט בכללותה באופן עקבי מצידנו האזרחים. אמון הציבור הולך ונעלם, הולך ואובד, הולך ולא יחזור כנראה.

    ומשהו נוסף, האם שופטי העליון יותר חכמים משופט מחוזי? האם הם הסתאבו עד כדי כך שהפחיתו למקורב לשעבר שלהם אולמרט (אהובם אולי כי מימש את חזונם הפוליטי?) את העונש מ 6 שנים לשנה וחצי? לאור חוסר האמון שלי במערכת המשפט בישראל, חוסר האמון בפרקליטות המסואבת לדעתי, חוסר האמון בשופטי בית המשפט העליון, אפילו שאלה כזו עלתה במוחי.
    האם זה לא אפשרי? האם זה מנותק מהמציאות? עכשיו יצוצו כל מיני פרקליטים ויגידו שאני לא מבין את המערכת. אני מבין דבר אחד, שהאמון במערכת המשפט כבר לא קיים, מערכת המשפט בישראל איבדה ומאבדת בהתמדה את אמון הציבור.
    https://blogmqg.wordpress.com/2016/08/03/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F/
    כתב: משה בן הרוש

    אהבתי

  2. אסנת יותם הגיב:

    קשה ביותר להבין איך קורה שנוכח הרמיסה המתמשכת של הכנסת ע"י הממשלה ,הנגיסות ההולכות ומעמיקות בדמוקרטיה, הגוון הפשיסטי המתכהה יותר ויותר, כיפוף חוקים ותקנות כדי לשרת מטרות, הנסיונות להחליש את המערכת המשפטית, השתלת "אנשנו" בתקשורת למיניה ועוד, קשהביותר להבין את שתיקת הניבחרים בממשלה ובכנסת כאילו עולם כמנהגו נוהג והכל בסדר. איפה מרד ניבחרים במטרה לעצור את ההתדרדרות הזאת?

    אהבתי

  3. צבי פלטיאל הגיב:

    מעבר לשימור זכותם של חברי כנסת לפנות לבית המשםט יש לתקן לפחות שני דברים במערכת היחסים בין הרשויות בישראל:

    1. לצורך הפרדה ברורה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת יש להפריד ביניהן כך שחבר כנסת לא יוכל להיות חבר בממשלה, ואפילו לא ראש ממשלה. עירוב התפקידים הנובע מכהונה כפולה של שר וח"כ גורם לחולשתה ולרפיסותה של הרשות המחוקקת בפני הרשות המבצעת. לשר סמכויות רחבות ביותר ברשות המבצעת, ולראש הממשלה, כבכיר השרים, סמכויות רחבות עוד יותר. ח"כ הוא מחוקק שצריך להקדיש את כשרונו וזמנו לחקיקה ראויה ולא להשתעבדות לממשלה. יש גם לפסול את השימוש ב"חוק הנורווגי" המאפשר לחבר כנסת להתפטר עם מינויו לשר בממשלה, ולחזור לכנסת לכשיחדל לכהן בממשלה. חוק זה אינו מאפשר הפרדה ראויה בין הרשויות. לא נכנסנו כאן לשאלה איך תבחר הממשלה, אך נציין שאין מניעה שהיא תבחר ע"י הכנסת בהצבעת אמון, ממש כפי שהדבר נעשה היום. ההפרדה המוצעת מאפשרת בחירה ישירה של ראש הממשלה, אך אינה מחייבת אותה.

    2.הפרדה ברורה צריכה להיות גם בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. על כן יש להפקיע את מעמד ראש התביעה מידיו של היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי אכן מייעץ לרשות המבצעת ומורה לה איך לכלכל את מעשיה במסגרת החוק. מטבע הדברים הוא מעורב בכל העשייה של הרשות המבצעת ויושב בישיבות הממשלה. אך טבעי הוא שלעתים קרובות הוא מגיע לכדי ניגוד עניינים כאשר עליו לחקור או להאשים את שותפיו ברשות המבצעת. שורה של יועצים משפטיים לממשלה נכשלו במשוא פנים כאשר היה עליהם לחקור שרים או ראשי ממשלות. לעתים גם חקירתם של מקורבי השילטון הוקפאה, מוסמסה או בוטלה כליל. ייתכן שגם היועץ המשפטי הנוכחי חוטא בכך כשהוא מעניק הקלות רבות לנתניהו ("בדיקה" במקום חקירה), אך אפילו אם זה לא המצב והיועץ פועל בתום לב, מראית העיין של משוא פנים די בה כדי שנפריד בין התפקידים. ראש התביעה צריך להיות בלתי תלוי ברשות המחוקקת וברשות המבצעת. רק כך תהיה הפרדה ראויה בין הרשויות.

    כחבר התנועה לאיכות השלטון, נראה לי שיוזמת חקיקה שתבטיח את שני סעיפי ההפרדה הללו, צריכה להיות בלב פעילותה של התנועה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s