הנגב מוכן להקמת בית חולים חדש

מאת: פרופ' תיאו דב גולן, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות (1986-7)

מאמר זה נכתב בעקבות תיאור כנס מכובד שהתקיים לאחרונה בבאר–שבע, ואשר בו נידון בהרחבה רבה הנושא של הקמת בית חולים נוסף בנגב. החלטות בדבר ההכרח בהקמת בית חולים זה כבר קיימות בין "החלטות ממשלה" למן שנות ה-70 של המאה הקודמת, והתקבלו בימי כהונתם של שרי בריאות קודמים. אך דבר לא נעשה לישום ההחלטה לארכן של כל אותן שנים. 

אי–ישום החלטות אלה קשור במדיניות לא–מוצהרת ולא–גלויה של הממשלות (בעקר משנות ה-90 של המאה הקודמת ואילך) בהקטנה זוחלת, מתמשכת ומאוד משמעותית של תקציב הפיתוח של משרד הבריאות, שהיה בעבר הרחוק כשליש מתקציבו הכולל, לעומת שעור של 4% כיום (המידע ממקורות פנימיים).

מדיניות זו מתבטאת כיום בין היתר ב"מצוקת האישפוז", הניתנת להדגמה בולטת במדד מקובל של מספר המיטות ל-1,000 נפש: בשנות ה-80 היה המדד כ-3.25, וכיום עומד על 1.87 בלבד (נכון לשנת 2013. הממוצע במדינות ה– OECD הינו 4.8). ירידה זו גלויה לעין כל המזדמן בתקופות השיא לחדרי המיון, למחלקות הפנימיות והילדים, ובמיוחד ליחידות לטיפול נמרץ (שעור תפוסה: ישראל – 94%, ממוצע OECD – 77%). הן מתבטאות בצפיפות בלתי אנושית לגבי החולים, הפוגעת בצניעות הפרט וכבודו.

בית החולים סורוקה בבאר שבע. האם יתווסף אליו בקרוב בי"ח נוסף?

מעבר לכך, מציאות בלתי נסבלת זו מייצרת עבור הצוות המטפל עומס גופני (וגם נפשי), ובמקרים רבים גם תנאי עבודה בלתי הולמים להגנה על בריאותו של החולה (כדוגמה: המספר הגבוה של "זיהומים צולבים", שבחלקם הלא–מבוטל עשויים להסתיים במוות).

באם "מצוקת האישפוז" הינה כלל ארצית, הרי בנגב היא חמורה פי כמה: כאן המדד הינו הנמוך ביותר במדינתנו – 1.34 בלבד! נתונים אלה מחייבים תוספת של מיטות אישפוז. ישנו הכרח לתוספת מהירה של מיטות לביה'ח "סורוקה", ובמקביל, פתרון לטווח הארוך: בנייתו של בי'ח החדש בנגב ואיושו במדורג.

כך "מוסמסו" לאחרונה החלטות לגבי הצעדים של הפתרון המהיר: ועדה מקצועית (ועדת אפק) בחנה את הנושא בשנת 2014, והמליצה בין השאר על תוספת 300 מיטות אישפוז בביה'ח סורוקה בשנים 2014-2015. המלצות הועדה תורגמו להחלטה רשמית של הממשלה (23/9/2014), אך זו מדברת רק על תוספת של 118 מיטות ובשנים 2014-2016 (שינוי מהותי וכמותי של ההמלצה). החלטה מוקטנת זו לא בוצעה – התקציב לבניית המיטות לא הועבר עד היום, 118 המיטות לא נבנו ותקן המיטות הרשמי של ביה"ח נשאר בעינו, כלומר 1,063 מיטות (ביה"ח ממשיך במאמציו לזכות בתוספת התקציב כדי ליישם את ההחלטה).

בית החולים מקווה לפתוח באמצע שנת 2017, עם 60 מיטות נוספות. מנהל בית החולים מבהיר: "מדובר על בניין בן 7 קומות המיועד להיות מרכז הסרטן של הנגב. הבניין יכיל את המחלקות לאונקולוגיה והמטולוגיה, את מרפאות החוץ של שתי המחלקות הללו ואת כל מערך מתן הכימוטרפיה לחולים בשתי הדיסיפלינות הללו. מדובר על העברת מחלקות קיימות תוך כדי תוספת משמעותית של מיטות. הבנייה מתקדמת היטב וצפי האיוש פסח הקרוב. אנו בשיא עבודת מטה מול המרכז בכל הקשור להצטיידות, איוש וכו'."

לגבי הפתרון לטווח הארוך – אישרור מחודש של ההכרח לבנית בי'ח נוסף בנגב, עקב גידול טבעי של האוכלוסיה והזדקנותה. כמו כן, עקב מעבר צה"ל דרומה (חיילי חובה וקבע על משפחותיהם), הנשען על הרפואה האזרחית השלישונית והאישפוזית בנגב.

אך כאן התברר כי קיימות הסוגיות המהותיות והמרכזיות הבאות, שטרם הוחלט לגביהן, למשל, טרם אותר סופית מיקומו של בית החולים. קיימת גרסה ישנה הממקמת אותו באיזור להבים (שבו הוקצתה בשעתו משבצת קרקע), וקיימת גרסה חדשה שבה ממוקם ביה'ח באיזור המוניציפלי של באר–שבע. עם זאת, לא הוחלט עדיין נושא הבעלות (ממשלה, קופת חולים, גוף ציבורי אחר וכו'). כמו כן, לא הוחלט עדיין על גודלו של ביה'ח ותמהיל מיטותיו. לכן אין עדיין אפילו תכנית אב ותכניות עבודה. ובנוסף, לא קיימת תכנית למקורות כח האדם לאיוש ביה'ח לכשתושלם בנייתו.

כאן המקום להרחיב בנושא מקורות וגיוס כח אדם מקצועי לאיוש ביה'ח החדש. ללא הכנה מתאימה של מקורות כח–אדם יווצר חוסר משמעותי במוסדות הבריאות הקיימים. לכן יש לייצר מנגנון שיאפשר הכשרת כח אדם זה (רפואה, סיעוד, פרא–רפואה). האם מסוגל משרד הבריאות להוביל תכנית לאומית לפיתוח/הרחבה של מסגרות להכשרת אחיות (שלגביהן קיים חסר משמעותי מזה שנים), תקנים להתמחות רופאים מתאימים (לאחר סטאז') ומענקים להתמחות במקצועות מצוקה? הליכי ההכשרה נמשכים שנים, ויש להקדים מימון ותקנים לפרויקט מבעוד מועד.

המסקנה המתבקשת – נחוצה החלטה חד–משמעית: כינון "צוות הקמה מקצועי" שינהל יום–יומית את הפרויקט, ויהיה בעל סמכויות (במקום ועדת היגוי בלתי אפקטיבית), שיפעל ובמקביל להביא להחלטת ממשלה על הבעלות והמיקום, וכן לתיקצוב הפרויקט ולהוצאת המכרז לבניה ומישכה. רק בעזרת החלטה חד–משמעית זו ניתן יהיה לעורר לחיים את הפרויקט הרדום זה, ותוך ניצול מירבי של דעת הקהל הציבורית המעורבת והתומכת בהליך של "צה'ל דרומה".

ההמחשה של התיחסות הממשלה "להקמת בי'ח חדש בנגב", מציגה בכל מערומיה את הניהול הכושל של מערכת הבריאות הציבורית, "ובאחריות משותפת של משרדי האוצר והבריאות ולאורך שנים" (כפי שקבע מבקר המדינה).

יש לאמץ את מסקנותיהם של מבקר המדינה ושל נגידת בנק ישראל ולחייב את משרדי האוצר והבריאות לבצע "טיפול שורש" בהתיחסותם למערכת הבריאות הציבורית בכלל ולהקמת ביה'ח החדש בנגב בפרט. לכשל הניהולי מאי–קבלת החלטות מצטרף גם "תקצוב שאינו הולם את הצרכים" מחד, ו"מהעדר מוחלט של תכנון ארוך–טווח", מאידך. התקווה הינה שהממשלה,ובעיקר העומד בראשה לא יאטמו את אוזניהם מלהקשיב לדברי אזהרה אלה של הגופים הציבוריים רמי המעלה. מתוך צפיה אופטימית זו, אני מקווה שהקמת בית החולים הנוסף בנגב תתגשם בקרוב.