לקחי הקרקס האמריקני

מאת: מיכאל פרתם, סגן יו"ר התנועה לאיכות השלטון

קרקס הבחירות בארצות הברית מבליט את היתרונות והחסרונות של הדמוקרטיה האמריקנית. לאור זרקורי התקשורת נחשפת שיטת הבחירות בארה"ב במערומיה. ההתפעלות מן האנרגיות, המשאבים והכישרונות האישיים מלווה בלא מעט ביקורת נוכח שפע הבוץ והרדידות שמאפיינים את מאבק האיתנים המתרחש לעין העולם. אלא שהבעייתיות לא נובעת רק מאישיות המועמדים ואנשי המטה שלהם. 

ההתבטאויות של טראמפ? הפרשיות של קלינטון? אלה לא בהכרח הבעיה. בתקופה האחרונה גוברת הביקורת בעיקר על שיטת הבחירות עצמה. ייתכן מאוד כי לנגד עינינו קם לתחייה חזון הבלהות שהזהיר מפניו אבי החוקה האמריקנית תומאס ג'פרסון כבר בשנת 1787, בו אמר כי על הדמוקרטיה החדשה מאיימת סכנת הפילוג הגורמת ל"אי-יציבות, אי-צדק ולמבוכה"*.

%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa

האם הם הבעיה, או רק תסמין שלה? קלינטון וטראמפ

ארה"ב מוכרחה להפיק לקחים ולתקן את הליך הבחירות בארצה. החוקה האמריקנית אינה מסדירה את המערכת המפלגתית והליכי ההצבעה המקדימה. ומכיוון שאין צורך בתיקון החוקה, השינויים הנדרשים אמורים להיות ברי ביצוע די בקלות.

האם מכל מה שקורה בארה"ב יש משהו שמאפשר לנו ללמוד ולשפר את איכות הבחירות והנבחרים כאן, בכנסת ישראל? יש על מה לדון. בינתיים, הנה כמה נקודות למחשבה כדי לעורר את הדיון:

1. תדירות הבחירות ומשך הקמפיין: בארה"ב אי אפשר להפיל את הממשלה ולהקדים את הבחירות, דבר שקורה לא פעם בישראל. הדבר אומר שהממשל נהנה מיציבות (יחסית) של ארבע שנים. יחד עם זאת, מסע הבחירות (כולל פרימרייז) נמשך כמעט 3 שנים ומתחיל כבר כשנה לאחר הבחירות.

2. הבחירות המקדימות (פרימרייז): גם כאן המהלך בארה"ב נמשך זמן רב. היתרון בהליך האמריקני מתבטא בכך שהוא מאפשר השתתפות של ציבור רחב וכניסה של מועמדים חדשים מבחוץ. בכך התהליך אמנם מפחית את כוחו של המנגנון המפלגתי הישן, אך מדובר בתהליך יקר ובזבזני. רבים טוענים כי זה לא שיפר את איכות המועמדים – אלא שלמעשה, ההיפך הוא הנכון.

3. הכסף הוא המלך: ההערכה היא כי מערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב תעלה כפול מהבחירות של שנת 2012. המועמדים והקבוצות התומכות בהם צפויים להוציא לפחות חמישה מיליארד דולרים במהלך הקמפיין כולו. מדי פעם מתייחסים לכך בתקשורת, אך מאחורי הקלעים המועמדים מנהלים רדיפה מתמדת אחר תרומות, ומי שנותן הרבה – מצפה להרבה. ישנם קולות הקוראים לאסור על תרומות גדולות ולעבור למימון ציבורי מלא. בינתיים הניסיונות לכך לא נשאו פרי. בית משפט העליון בארה"ב קבע כי הגבלה על תרומות היא, במקרים רבים, הגבלה על "חופש הביטוי" – דבר שאסור על פי החוקה האמריקנית.

4. מאזן האימה ושלטון החוק: משאבים רבים מושקעים בחיפוש אחר שלדים בארונות המועמדים לנשיאות. כתוצאה מכך, לא פעם מתגלים פגמים והתנהלות לקויה שספק אם היו יוצאים לאור. מצד אחד, זה מוכיח כי השיטה הלעומתית היא הטובה ביותר לחשיפת האמת. יש כאן מימוש אמיתי של "זכות הציבור לדעת". מאידך, אנו מגלים כי שני המועמדים מתנהלים כאילו הכללים בכלל לא חלים עליהם. לעיתים הם אף מתרברבים על כך. ואם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר? האם זה לא פוגע בערך שלטון החוק שארה"ב כה מתפארת בו?


*The instability, injustice, and confusion introduced into the public councils, have, in truth, been the mortal diseases under which popular governments have everywhere perished; as they continue to be the favorite and fruitful topics from which the adversaries to liberty derive their most specious declamations. Federalist Paper #10.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על לקחי הקרקס האמריקני

  1. Vardit Vaytsman הגיב:

    …"בתקופה האחרונה גוברת הביקורת בעיקר על שיטת הבחירות עצמה. ייתכן מאוד כי לנגד עינינו…" מתחילה החברה האמריקאית לשאול עצמה על שיטת הבחירות האלקטוראלית. לדעתי זה יהיה נכון . כי מהמעט שאני זוכרת , לפחות בין בוש ל- אל גור – אל גור קיבל רב קולות , אך בוש קיבל יותר אלקטורים.

    אהבתי

להגיב על Vardit Vaytsman לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s