אין מנוס מלהחליף את השר ליצמן

מאת: פרופ' תיאו דב גולן, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות (1986-7)

פניותיי החוזרות ונשנות לשר הבריאות, יעקב ליצמן, לקבלני לפגישה אישית נבעו מן הידיעה על המציאות הקודרת במערכת הבריאות הציבורית, אך גם מתוך תקווה לשכנעו בצורך לשנות את דרך הניהול הקיימת. מטרתי הייתה שהשר ליצמן יוכל לנצל את כוחו הפוליטי במצב הקואליציוני הנוכחי כדי שיזכה להיות "השר המשקם" של המערכת הקורסת.

לאחר שלבסוף נענה לבקשותיי נפגשנו בלשכתו. השר ישב בניחותא בהסבה קלה בכורסתו שמאחורי שולחן העבודה. ממולו ובצד השולחן ישבה מזכירתו ענת והיא נכחה למשך כל שיחתנו. הודיתי לו על נכונותו להקדיש לי מזמנו ומסרתי לידיו העתק של הריאיון העיתונאי שהענקתי לקראת כניסתי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות לפני כ-30 שנה, שכותרתו: "לא באתי לכבות שריפות אלא למונען".

הצגתי בקיצור רב את עברי, תוך הדגשה שהסכמתי לקבל על עצמי את תפקיד המנכ"ל בתנאי שעיקר עיסוקי בתפקיד יוקדש לתכנון פעילות המערכת הבריאותית לטווח ארוך. המשכתי וטענתי כי כיום קיים מחסור בולט במומחים בגריאטריה. הסברתי כי כדי שיהיה ברשות מערכת הבריאות מומחה זוטר כזה, הכוונתו לכך צריכה להתחיל 12 שנה מראש.

תהיתי בפניו, האם לא כדאי שהמערכת תעודד הכשרה של מומחים לתחום זה היום, עקב התחזית הברורה של מחסור צפוי שרק ילך ויגבר עקב העלייה בקצב הזדקנות האוכלוסיה. תשובתו של השר הייתה פשוטה: “יש גריאטרים, אך יש גם מחסור. הדברים מסתדרים".

"הרפואה שלנו בסדר, היא עולה על הסינית"

המשכתי לשאלה נוספת: "כבוד השר”, אמרתי, "הובטחה לך בשנת 2016 תוספת של 1,200 מיטות אישפוז חדשות שתוקמנה במשך שש השנים הקרובות (2017 – 2022). האם קיימות במשרדך תוכניות מפורטות לגביהן, כגון הקמת בתי חולים חדשים ומיקומם הגיאוגרפי? או שמא מדובר בתוספת לבתי החולים הקיימים?”. בסוף דבריי הוספתי כי "ידוע לי ממקורות פנימיים במשרד כי אין עדיין תוכניות".

"מי אמר שאין תוכניות?", קפץ ליצמן. "נאמר לי שאין תוכניות", השבתי. "מי שאמר לך כך רצה לדחות אותך”, הוא התגונן. “יש תוכניות – הן אצלי". בשלב זה הכניס ליצמן את ידו הימנית לכיס הפנימי במעילו, והצהיר: "כל התוכניות כאן, הן אצלי". מיד שאלתי: "האם פרסמת את תוכניותיך? הרי יש צורך להיערך לקראתן, למשל להסתדרות הרפואית או לקופות החולים?”. תגובתו הייתה קצרה: “להסתדרות הרפואית? אין צורך".

רגע לפני שהפגישה הסתיימה, הצהיר השר: "אתה אומר שרמת הרפואה הציבורית שלנו אינה טובה מספיק וחייבת תפנית. הייתי לאחרונה עם ראש הממשלה בביקור בסין. אתה יודע מהי תוחלת החיים שם? 76 שנים. אני אמרתי להם שאצלנו היא 84 שנים. הרפואה שלנו בסדר. היא עולה על הסינית". בכך הסתיימה הפגישה בינינו, למעט לחיצת הידיים שבאה לאחר מכן.

בימינו קיים בארץ ובעולם הנאור צורך מוסכם על כל הגורמים המקצועיים במערכת הבריאות הציבורית לקיום תהליך של תכנון רב–שנתי ארוך טווח. בצורך בקביעת יעדים ברי השגה ומועדם, תוך תקצוב הולם למטלות.

מתוך שיחה שהתקיימה ביני לבין השר במשך כ-30 דקות, נתגלתה לנגד עיניי מציאות מחרידה: השר אינו מסכים בצורך בתכנון לטווח ארוך, הוא אינו רואה צורך בהכשרת כוח אדם מקצועי מבעוד מועד, וכמובן שהוא אינו רואה צורך בתכנון מדוקדק ומראש של פריסת מוסדות רפואה עתידיים, לרבות מיטות.

ייתכן שהשקפת עולמו של השר, הנובעת כנראה מאמונתו ללא סייג "שהכל בידי שמיים", מנווטת את גישתו לפתרון בעיות מערכת הבריאות הציבורית הקורסת. אין להשלים עם המציאות שבה יעמוד בראש מערכת הבריאות הציבורית–ממלכתית אדם שינווט וינהל מערכת סבוכה ומורכבת זו מתוך השקפת עולם שכזו.

זו מערכת שלדעת כל המומחים המקצועיים זקוקה לגישה ניהולית אחרת לחלוטין. יש לקיים תהליך של תכנון רב–שנתי וארוך טווח ולקבוע יעדים ברי השגה ומועדם, תוך תקצוב הולם למטלות. לכן, לראייתי אין מנוס מלהחליף את השר הנוכחי בהקדם, באדם הדוגל בגישה הניהולית לעיל, והמוכן להילחם למען הגשמתה. זאת, במיוחד כשהאמור נוגע במערכת העוסקת בעקרון האנושי הנעלה ביותר: הצלת חיים.